אורית סטרוק היא אחת מהדמויות הבולטות בתנועת ההתנחלות הישראלית. היא ובן זוגה היו מהמשפחות הראשונות שהקימו את ההתנחלות הישראלית בלב חברון שם היא מתגוררת עד היום. בשנת 1995 הייתה סטרוק ממקימות "ועד נשים למען המערה" שפעל להרחבת הנוכחות היהודית במערת המכפלה לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין. בהמשך עמדה בראש המחלקה המדינית של ההתנחלות בחברון, פעלה נגד פינוי מאחזים והקימה את "ארגון זכויות האדם ביש"ע" שהוקם במטרה להגן על מתנחלים שנעצרו על ידי רשויות החוק הישראליות. היא נבחרה לראשונה לכנסת ב-2013 והייתה ממקימי "שדולת ארץ ישראל", הפועלת לחיזוק והעמקת השליטה הישראלית בשטחים הכבושים.

לאורך השנים ביטאה סטרוק עמדות המכחישות את קיומו של העם הפלסטיני וזכויותיו, בין היתר זכותו להגדרה עצמית. כך למשל, בדיון בכנסת ב-2021 אמרה "יש ארץ ישראל, והיא כולה שלנו והיא ניתנה לנו מבורא עולם […] ומכיוון שאין ארץ פלסטין, גם אין עם פלסטיני". בדיון של "שדולת ארץ ישראל" ב-2024 היא קראה להחיל ריבונות ישראלית על כל חלקי הארץ. סטרוק גם מכחישה בעקביות את קיומה של תופעת אלימות המתנחלים, ובכך מעניקה לה גיבוי פוליטי.

עם הקמת הממשלה בדצמבר 2022 מונתה סטרוק, ממפלגת הציונות הדתית, לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות. בכך קיבלה פוליטיקאית שהביעה במשך שנים עמדות עקביות בעד סיפוח, הרחבת ההתנחלויות ושלילת זכויות לאומיות מן הפלסטינים שליטה על תקציבי עתק, מנגנוני ביצוע וכלים שלטוניים המשפיעים ישירות על הקרקע, ההתנחלויות והקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית. המינוי העניק לה את היכולת לתרגם את האידיאולוגיה שקידמה במשך שנים למדיניות ממשלתית ולשינויים עמוקים בשטח.

את המשרד היא תיארה כ"תמצית חזונה ומטרותיה של הציונות הדתית": המבוססות על "אחיזה מלאה וחזקה" בארץ ועל "חובה קדושה ליישב אותה". אחד ממוקדי פעילותה הוא התמיכה התקציבית במאחזים ומאחזי חווה, המשמשים להשתלטות ישראלית באמצעות גירוש של קהילות פלסטיניות מבתיהן.

בנובמבר 2024 הבהירה סטרוק איזה משטר היא מבקשת לכונן לאחר סיפוח הגדה: "זכויות לאום על הארץ הזאת יש רק לעם היהודי", והוסיפה כי הפלסטינים "לא יוכלו לבחור לכנסת". זהו חזון של סיפוח ומשטר אפרטהייד קיצוני, שעם כניסתה של סטרוק למוקדי כוח וקבלת השליטה בתקציבים ובמנגנוני ההתיישבות, הפך לתוכנית פעולה ממשלתית.