עתירה לביטול הכרזות המרחיבות את תחום אדמות מדינה באזור המאחז עדי-עד

בג"ץ 825/19 חזמה ואח' נ' ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית ואח'

מועד הגשת העתירה: 31.1.2019

בעלי אדמות מהכפרים הפלסטיניים תורמוסעיא וג'אלוד, בסיוע ארגון זכויות האדם יש דין, עתרו לבג"ץ נגד אלוף ראש המינהל האזרחי ונגד הממונה על הרכוש הממשלתי, בדרישה כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה להרחיב את תחום ההכרזה על אדמות המדינה באדמותיהם. ההכרזות נעשו מבלי שלבעלי האדמות הנפגעים מהן ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בפני ערכאה שיפוטית עצמאית. תיקון ההכרזה המרחיב את תחום אדמות המדינה באזור נועד כדי לאפשר למדינה להכשיר בדיעבד את המאחז הבלתי מורשה עדי-עד.

בשנת 2014 הגישו בעלי אדמות וראשי מועצות כפרים פלסטינים, יחד עם ארגון יש דין, עתירה בדרישה לפנות את המאחז הבלתי מורשה עדי עד, בטענה כי הוא מהווה מוקד לפגיעה מתמשכת בתושבי הכפרים הפלסטינים שסביבו, לצד היותו מאחז הבנוי בחלקו על אדמות פרטיות של תושבים פלסטינים. כדי להימנע מפינוי 24 מבנים במאחז שהוקמו על אדמות שאינן אדמות מדינה, הוחלט במינהל האזרחי ב-2017 על ביצוע "תיקון להכרזה" שנעשתה באזור ב-1991, שמשמעותו היא הרחבה של שטח אדמות המדינה באופן שיכלול את הבתים האמורים.

ב-1991 ביקש המינהל האזרחי להכריז על אדמות מדינה ביחס לאדמות הכפרים תורמוסעיא וג'אלוד. בזמנו, ערערו תושבי הכפרים על שתי ההכרזות לוועדת העררים הצבאית. תוצאותיהם של העררים הללו אינן ידועות עד תומן, והמינהל האזרחי טוען כי חלק מהמסמכים והמפות הנוגעים להם אבדו.

נוהל "תיקוני הכרזות" המבוצע על ידי צוות "קו כחול" במינהל האזרחי, נכנס לתוקף ב-2015 לאחר שנחשף כי במשך כ-16 שנים המינהל האזרחי נהג להרחיב בהיחבא תחומי הכרזות מבלי שהדבר פורסם ומבלי שניתן היה להתנגד לכך. הנוהל החדש קובע כי יש לפרסם את דבר הכוונה לערוך תיקונים בשטחי הכרזות, וכי יש לאפשר לבעלי אדמות להשיג על התיקונים. ההשגה, כך נקבע בנוהל, לא תתקיים בפני ערכאה שיפוטית עצמאית, אלא תוגש לראש המינהל האזרחי, שהוא הממונה על צוות קו כחול במנהל האזרחי.

כך נוצר מצב בלתי סביר, שההשגה על ההחלטה תוכרע בידי מי שאמון על קבלת ההחלטה לבצע את ההכרזה מלכתחילה. בניגוד להכרזה 'רגילה' על אדמות מדינה, שבעניינה בעלי האדמות או גורמים אחרים הטוענים לפגם בהכרזה יכולים להגיש ערר לוועדת העררים הצבאית, לפי הנוהל המתייחס ל"תיקוני הכרזות" אין לבעלי האדמות זכות לערור ולהשמיע את טענותיהם בפני ערכאה שיפוטית, אלא רק האפשרות להגיש השגה כאמור. בניגוד לדיון בערר, במסגרת בחינת ההשגה לא יכול מגיש ההשגה לחקור את הגורם שקיבל את ההחלטה ולתהות על נימוקיו, להיחשף למסמכים רלוונטיים, ולקבל בסופו של הליך החלטה מנומקת שנכתבה בידי גוף שיפוטי עצמאי, שמורכב ממשפטנים בעלי מומחיות בדיני מקרקעין. ההחלטה נותרת בסופו של יום בדלת' אמות משרדי המנהל האזרחי.

ב-2017 הופעל הנוהל הניסיוני החדש ביחס ל"תיקוני הכרזות" באזור המאחז עדי-עד. הנוהל הופעל כחלק ממאמצי המדינה לקדם את הכשרת המאחז עדי-עד. במסגרת הנוהל, הגישו בעלי האדמות בסיוע יש דין השגות בגין "תיקון ההכרזה". בין היתר, נטען בהשגה כי לנוכח קיומם של עררים (מ-1991) הנוגעים למתחם בו ביצע צוות קו כחול את עבודתו, היה על המינהל האזרחי לבצע הכרזה חדשה או להגיש בקשה לוועדת העררים לפתוח מחדש את הדיון בעררים. עוד נטען כי בהליך "תיקון ההכרזות" נפלו פגמים רבים ומשמעותיים ובהם: פיענוח בעייתי של תצלומי אוויר המתעלם מראיות לעיבוד הקרקע; התבססות על תצלומי אוויר לא רלוונטיים ובאיכות ירודה; התעלמות מהעובדה שב-1967 כבר הקרקע היתה בעיצומו של הליך של הסדר מקרקעין שהוקפא עם כיבוש הגדה, והתעלמות מהחלטות שיפוטיות בדבר הקשיים העולים מביצוע הכרזות ביחס למקרקעין בהם הוחל הליך הסדר ועוד. בסוף שנת 2018 דחה ראש המינהל האזרחי את ההשגות שהוגשו.

העתירה דורשת לבטל את ההחלטה להרחיב את תחום ההכרזה ("תיקון ההכרזה") על אדמות מדינה, לבטל את ההחלטה בהשגה ולבטל את הנוהל שנקבע לגבי "תיקוני הכרזות". בעתירה נכתב כי "[…] לא רק שהמבנה הדיוני להתנגדות להכרזה, כפי שהותקן בנוהל, מקפח באופן ממשי את זכויותיהם של העותרים ומתנגדים אחרים אשר רצו לקבל את יומם בבית המשפט או בפני ערכאה משפטית עצמאית ונטולת פניות (וזאת באופן מפלה ביחס לשכניהם אשר יומם בבית המשפט הניתן להם במלואו), אלא שגם מבחינה מהותית, החלטת המשיב מס' 1 [ראש המינהל האזרחי] בוצעה בניגוד לדין, בניגוד להחלטות שיפוטיות, באופן נעדר שקיפות וכל כולה משדרת שרירותיות הנובעת, בסופו של יום משיקול זר – הרצון להכשיר בכל מחיר את המאחז "עדי עד".

בדיון שהתקיים בחודש יולי 2019 השופטים הציעו מתווה במסגרתו יהיה ניתן לקדם את התכנית של עדי עד ביחס לחלק המוכרז כאדמות דמינה משנות ה-90, ללא התוספות, וזאת עד להכרעה בסוגיות האחרות שעל הפרק, שנדונות בין היתר בהליכים אחרים (בג"ץ 1953/19 וכן בבג"ץ 5426/17). המדינה טענה כי אי אפשר שלא לתכנן במסגרת תכנון כולל של המאחז, וממילא כביש הגישה למאחז אמור לעבור על המקרקעין שמחלוקת. בהמשך, ומשניתן פסק הדין בב"ץ 1953/19, המדינה הודיעה כי ניתן לפנות לוועדת העררים בנוגע לתיקוני הכרזות.

ב-7 במרץ 2021 ניתן פסק דין אשר הורה על מחיקת העתירה. פסק הדין מאפשר למדינה להמשיך בקידום תכניות לקראת הכשרת המאחז עדי עד, לרבות על השטח המצוי במחלוקת, אשר לגביו יתקיימו עררים. עם זאת, בית המשפט קיבל את מתווה ההשגות החדש שהציגה המדינה במהלך הדיונים, ולפיו ניתן יהיה להגיש עררים לוועדת העררים. עוד נקבע כי עד להכרעה בעררים שהוגשו ובסוגיות הנוגעות להם, אין להוציא היתרי בנייה בשטח. בית המשפט נמנע מלהורות על פינוי המבנים במקום וכן נמנע מלקבוע דבר לגבי בנייה עתידית במקום. התוצאה המעשית של פסק הדין היא הכשרה למאחז עדי עד, וקיבוע נוכחותו בשטח – בין אם יוסדר מבחינה חוקית ובין אם לאו.

מצב העתירה: נמחקה