עתירה לפינוי המאחז עדי עד, המהווה מוקד לפגיעה קשה ומערכתית בפלסטינים תושבי האזור

בג"ץ 8395/14 – ראש מועצת הכפר תורמוסעיא, מר רבחי עבד אל רחמן מוחמד אבו עווד ואחרים נגד שר הביטחון

עדי עד הינו מאחז בלתי מורשה שהוקם ב-1998 סמוך להתנחלות שילה. המאחז נבנה בחלקו על אדמות פרטיות של תושבי הכפרים הפלסטיניים תורמוסעיא, אל-מוע'ייר, קריות וג'אלוד.

ב-2013 פרסם יש דין דו"ח בשם "מסלול הנישול", שהראה כיצד הקמת המאחז, בסיוע רשויות המדינה או לכל הפחות בהעלמת עין מצדן, הובילה להפרת חוק שיטתית ולפגיעה מתמשכת בזכויותיהם של תושבי הכפרים הסמוכים. הדו"ח הציג קשר ישיר בין כשלונה של מדינת ישראל לאכוף את החוק ולהגן על פלסטינים ורכושם, ובין התרחבות המאחז והשטחים שבשליטתו תוך נישול פלסטינים מאדמותיהם.

ב-2014 עתר יש דין לבג"ץ בשם ראשי המועצות של הכפרים הפלסטיניים תורמוסעיא, אל-מוע'ייר, קריות וג'אלוד, בדרישה שבית המשפט יורה על פינוי המאחז. העתירה, הראשונה מסוגה, דורשת לפנות את המאחז לא רק בשל העובדה שהוא בנוי בחלקו באופן בלתי חוקי על אדמות פלסטיניות פרטיות, אלא גם משום שהוא מהווה מוקד לפעילות עבריינית, לאלימות קשה ולהפרה שיטתית של זכויות האדם של התושבים הפלסטינים באזור, וזאת במטרה לנשלם ולהרחיקם מאדמותיהם.

"המאחז עדי עד, אשר מתנוסס בגאון מתריס מעל גבעה המשקיפה אל שדותיהם של הכפרים באזור… צבר ברבות השנים השפעה מכרעת על שגרת חייהם ויומם של תושבי הכפרים תורמוסעיא, ג'אלוד ואל-מוע'ייר, תוך שהוא מתרחב ומתפשט לאדמותיהם של תושבי הכפרים; מהווה מקור לפעולות אלימות כנגד תושבים פלסטינים רבים, בעיקר מכפרי הסביבה; מהווה מוקד תסיסה לפגיעה ברכושם ואדמותיהם של תושבי כפרי הסביבה, וזאת במטרה לנשלם ולהרחיקם מאדמותיהם מצד אחד, ולהוביל להרחבת שטחיו בפועל של המאחז מהצד האחר", נכתב בעתירה.

בתגובת המדינה, שהוגשה בספטמבר 2015, הודתה המדינה כי במאחז קיימת תופעה נרחבת של בנייה בלתי חוקי וכי למעשה המדינה אינה אוכפת את החוק על הבנייה הבלתי חוקית במקום. הפרקליטות גם הודתה כי "אזור עמק שילה ועדי עד מסומן כמוקד מרכזי הדורש טיפול ופעילות ייחודית". אולם, למרות כל הדברים הללו, המדינה הודיעה כי בכוונתה להכשיר את עדי עד יחד עם שלושה מאחזים בלתי מורשים סמוכים – קידה, אש-קודש ואחיה. בתגובת המדינה נטען כי לאחר שיקבע במדויק מהן אדמות המדינה באזור ומהן האדמות הפרטיות, יפונו המבנים הנמצאים על קרקע פרטית, ושאר הבנייה הבלתי חוקית תוכשר.

ב-12.10.15 בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה למדינה להסביר בתוך 180 יום מדוע לא יפונה המאחז. ב-13.2.17 הודיעה הפרקליטות לבג"ץ על סיום בדיקת מעמד הקרקעות עליהן נבנה המאחז, שהעלה כי חלק מהמבנים נשוא העתירה נמצאים על קרקע שהוכרזה כאדמות מדינה. הפרקליטות ביקשה לדחות את העתירה ביחס למבנים אלה בשל כוונה להכשיר את מעמדם.

בנוסף, הפרקליטות ביקשה שלא להרוס את מבני המאחז הבלתי מורשה שאינם על קרקעות שעברו הכרזה, וזאת בשל חקיקת חוק ההסדרה. בתגובה שהגישה המדינה נכתב כי הפרקליטות "נדרשת לבחון את שאלת השלכותיו של חוק זה" על מבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית וכן על מבנים שנבנו באופן חלקי על אדמות מדינה.

בתגובת יש דין נטען כי המאחז נעדר כל אופק הכשרה אמיתי, ולמעשה המדינה מבקשת להעניק לתושבי המאחז יד חופשית להמשיך לבנות במאחז עצמו, וזאת בשל מדיניותם המוצהרת שלא לאכוף בנייה בלתי חוקית ביחס למאחזים אשר נשקלת הסדרתם.

בינואר 2018 הורה בג"ץ על הקפאת כל הבנייה במאחז, תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלות המדינה בעניינו ועל ניהול העתירה. בית המשפט דחה את בקשת העותרים לפנות את כל המאחז, אך העניק למדינה תשעה חודשים בלבד להכשרתו, ובמידה והדבר לא יקרה ניתן יהיה ניתן לעתור שנית לפינוי חלק מהמבנים. בפסק הדין הבהירה השופטת נאור כי אין לראות בנכונות של בית המשפט לאפשר למדינה לבחון הכשרת המאחז במקרה זה כהיתר גורף בעתיד. "אין ללמוד מכך כי די בהבעת רצון כללית להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית כדי להצדיק היענות לבקשות מעין אלה בבחינת מתן "צ'ק פתוח" (carte blanche) להמשך אי החוקיות", כתבה.

נאור גם מתחה ביקורת על התנהלות הפרקליטות בתיק: "בסוגיות רבות לא הובא בפנינו כל המידע הנחוץ להכרעה או שהוא הוצג בצורה חסרה ולא תמיד מדויקת די צורכה. במהלך הטיפול בעתירה פעמים רבות מדי נמצא כי רב הנסתר על הגלוי. התנהלות זו מובילה להתארכות ההליכים המשפטים, לבזבוז זמן שיפוטי ולפגיעה בבעלי הדין. זאת לא ניתן לקבל. חובתו של כל עורך דין היא לסייע לבית המשפט לעשות משפט. חובה זו חלה ביתר שאת על פרקליטי המדינה בהיותם עובדי הציבור ומי שאמונים על ייצוג האינטרס הציבורי. מצופה מהמדינה לגילוי מלא ונאות בכל תיק ותיק. עליה להציג את העובדות בצורה מלאה ובהירה". המדינה גם חוייבה לשלם לעותרים הוצאות בסך 20 אלף שקל.

מצב העתירה: נמחקה חלקית.

בינואר 2019 בעלי אדמות מהכפרים הפלסטיניים תורמוסעיא וג'אלוד, בסיוע ארגון זכויות האדם יש דין, עתרו לבג"ץ נגד אלוף ראש המינהל האזרחי ונגד הממונה על הרכוש הממשלתי, (בג"ץ 825/19) בדרישה כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה להרחיב את תחום ההכרזה על אדמות המדינה באדמותיהם. ההכרזות נעשו מבלי שלבעלי האדמות הנפגעים מהן ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בפני ערכאה שיפוטית עצמאית. תיקון ההכרזה המרחיב את תחום אדמות המדינה באזור נועד כדי לאפשר למדינה להכשיר בדיעבד את המאחז הבלתי מורשה עדי-עד. בשטח עצמו בוצעה בניה נרחבת, בניגוד לתנאי שהציב בית המשפט ולפסק דינו, ועל כן טענו במהלך הדיונים בעתירה כי  להוציא צו מוחלט ביחס למבנים החדשים.

ב-7 במרץ 2021 ניתן פסק דין אשר הורה על מחיקת העתירה. פסק הדין מאפשר למדינה להמשיך בקידום תכניות לקראת הכשרת המאחז עדי עד, לרבות על השטח המצוי במחלוקת, אשר לגביו יתקיימו עררים. עם זאת, בית המשפט קיבל את מתווה ההשגות החדש שהציגה המדינה במהלך הדיונים, ולפיו ניתן יהיה להגיש עררים לוועדת העררים. עוד נקבע כי עד להכרעה בעררים שהוגשו ובסוגיות הנוגעות להם, אין להוציא היתרי בנייה בשטח. בית המשפט נמנע מלתת דעתו להפרת פסק הדין הקודם, וכן נמנע מלהורות על פינוי המבנים החדשים במקום ומלקבוע דבר לגבי בנייה עתידית. התוצאה המעשית של פסק הדין היא הכשרה למאחז עדי עד, וקיבוע נוכחותו בשטח – בין אם יוסדר מבחינה חוקית ובין אם לאו.

מצב העתירה: נמחקה