דו"ח משותף של הארגונים יש דין, במקום והמוקד להגנת הפרט המציג את השיטות המגוונות שישראל מפעילה במטרה לגרש פלסטינים מחלקים הולכים וגדלים של הגדה המערבית. מדיניות מוסדרת זו – שחלק מעקרונותיה כבר מופיעים בקווי היסוד של ממשלת ישראל – אשר משתמשת באופן שיטתי בפרקטיקות אכזריות וגזעניות, ושפעלה עד כה בעיקר נגד קהילות מבודדות בשטח C, מופנית כעת לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית.

באמצעות ארבעה מקרי בוחן, העוסקים ברמות שונות של מעגלי שייכות חברתיים וגאוגרפיים של פלסטינים בגדה המערבית – מרמת המשפחה הבודדת, דרך הקהילה, העיירה ועד למרחב כולו, הדו"ח מוכיח כי מדיניות הסיפוח של ישראל מופעלת בקני מידה שונים ובאזורים נפרדים בשטחים הכבושים.

הפרק הראשון עוסק באזור המכונה "מרחב התפר", שבו ההגבלות שהוטלו בתחילה כתגובה למצב חירום הפכו למציאות קבועה, והן כופות – בהכשר בג"ץ – היעדרות של פלסטינים מלמעלה מ-100 אלף דונם של שטחים חקלאיים בגדה המערבית. הגבלות אלו מובילות לפגיעה קשה בזכויות היסוד של החקלאים הפלסטינים לחופש התנועה, לקניין ולחופש העיסוק, ומאפשרות למדינה או לאזרחים ישראליים להשתלט על אדמותיהם.

בהמשך נסקרת קהילת א-רומאנה הסמוכה ליריחו, שיכולת התנועה של אנשיה נתונה לחסדיו של איש ביטחון מההתנחלות הסמוכה, והם נמצאים בחוסר ודאות תמידי ביחס ליכולת שלהם לצאת מבתיהם באופן בטוח. יתר על כן, תושבי הקהילה חיים תחת איום מתמשך גם בתוך הבתים שלהם הנמצאים בשטח A. חיילים ומתנחלים פולשים אל בתי המגורים של התושבים הפלסטינים באופן תדיר, בפעולות אלימות והטרדה שמסמנות את התרחבות מנגנון הטרנספר והסיפוח משטח C אל שאר אזורי הגדה המערבית.

מקרה הבוחן של סינג'ל מראה כיצד העיירה סובלת ממנגנון דיכוי ישראלי המיועד לדחוק את תושביה מאדמותיהם ולרכז אותם באזורים מצומצמים וסגורים. אלימות ישירה, הגבלות תנועה, השתלטות על אדמות ופגיעה שיטתית בזכויות האדם, הן רק חלק מהאמצעים שבהם משתמשים הצבא והמתנחלים בתהליך מתמשך שמטרתו לתחום את מרחב המחיה הפלסטיני וליצור מובלעות פלסטיניות מבודדות.

לבסוף נבחן המרחב הפלסטיני בצפון הגדה המערבית, שבו הצבא פועל באלימות קטלנית על מנת להכין את הקרקע להקמת התנחלויות חדשות. ההתפתחות המואצת של פרויקט ההתנחלות באזור זה, הנהנית מתמיכה עצומה של ממשלת ישראל, כבר החלה לשנות את מציאות חייהם של מאות אלפי הפלסטינים באזור, וצפויה להטיל מגבלות נוספות על חופש התנועה שלהם ולהשתלט על עוד מאדמותיהם. נוסף על כך, על פי דפוסי הפעולה של ישראל באזורים אחרים של השטחים הכבושים, ניתן להניח שההתנחלות הישראלית המתחדשת בצפון הגדה המערבית תעלה בחיי אדם של פלסטינים, תוביל לגירוש של קהילות מבתיהן ולצמצום משמעותי של מרחב המחיה הפלסטיני.

מקרי בוחן אלה מצביעים על מדיניות ישראלית מובנית המורכבת ממספר גורמים: שיתוף פעולה מלא בין מתנחלים שיוזמים הקמת מאחזים ואלימות נגד פלסטינים, לבין הצבא, שמדכא באופן יום-יומי את האוכלוסייה הפלסטינית, יוזם מתקפות הרסניות במטרה לסלול את הדרך להקמת התנחלויות ומגבה בכוח את מתקפות המתנחלים; היעדר אכיפה אפקטיבית נגד מתנחלים וחיילים מצד רשויות החוק; ותמיכה מוסדית בתקציב, תשתיות, הכשרה בדיעבד ולגיטימציה מצד הממשלה ונבחרי ציבור. כל אלה פועלים במתואם על מנת להשתלט על כמה שיותר שטח של הגדה המערבית ולהשאיר בו כמה שפחות תושבים פלסטינים.

הלכה למעשה, ישראל מספחת את הגדה המערבית באמצעות מדיניות מתואמת הכוללת התנחלות, אלימות ופירוק המרחב הפלסטיני. מצב החירום שהוצג כזמני הפך למציאות קבועה המשמשת את מדינת ישראל – באמצעות חייליה ומתנחליה – לגירוש קהילות פלסטיניות, לדחיקה של האוכלוסייה הפלסטינית למובלעות מבודדות ולמחיקה של הרצף המרחבי הפלסטיני בגדה המערבית תוך פגיעה אנושה בזכויות האדם.

יש דין, במקום והמוקד להגנת הפרט קוראים לקהילה הבין-לאומית לא לעמוד מנגד אל מול הפשעים שמבצעת ישראל בגדה המערבית, ולפעול בהתאם לדין הבין-לאומי באופן אקטיבי ואפקטיבי מול מדינת ישראל. סיפוח הגדה המערבית על ידי ישראל הינו בלתי חוקי ומוביל לפגיעה אנושה בזכויות האדם של הפלסטינים ועל כן יש למנוע אותו. על ישראל להגן על האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה כפי שהיא מחויבת; להבטיח את זכויות היסוד של התושבים הפלסטינים, בדגש על הזכות לחופש התנועה, לקניין ולפרנסה; להסיר את המאחזים וההתנחלויות; ולפעול לאכיפת החוק נגד מתנחלים וחיילים שפוגעים בפלסטינים וברכושם.