בג"ץ 8270-08-24

מועד הגשת העתירה: 4.8.2024

בתאריך ה-21.6.2022 פלשה קבוצת מתנחלים שמנתה כ-17 נערים ומבוגר אחד בשם אברהם שמש, אל אדמה השייכת למשפחת חרב המתגוררת בכפר אסכאכא שבגדה המערבית. המתנחלים הגיעו למקום כשהם מצוידים במזרנים וכלים שונים במטרה להקים מאחז לא חוקי במסגרת "שבוע הקמת יישובים" של תנועת "נחלה". שמש, המבוגר שבקבוצה הגיע למקום חמוש בסכין.

כאשר שמעו על ניסיון הקמת המאחז והפלישה לקרקע, מספר תושבי אסכאכא יצאו לשטח ודרשו ממסיגי הגבול לצאת מאדמתם. המתנחלים התעלמו מדרישת התושבים הפלסטינים והמשיכו להתקדם בתוך השטח הפרטי. רבש"ץ ההתנחלות הסמוכה אריאל הגיע למקום מהעבר השני של גדר ההתנחלות ולדבריו ניסה להרגיע את שני הצדדים. בתוך זמן קצר הגיעו למקום גם מספר שוטרי יס"מ וחברי כיתת הכוננות של ההתנחלות. בשניות הללו, כאשר השוטרים כבר היו מטרים ספורים מקבוצת המתנחלים, רבש"ץ ההתנחלות ירה שלוש פעמים באוויר ומיד אחר כך אברהם שמש התקרב לעבר צעיר בן 27 בשם עלי חרב ודקר אותו בעוצמה בליבו. עלי התמוטט במקום ומת. מאוחר יותר ספדו לו חבריו וסיפרו כי חלם לנסוע לגרמניה כדי לעבוד שם ובמהלך התקופה לפני מותו השקיע את רוב זמנו בהכנות לקראת הנסיעה.

התנהלות המשטרה במהלך האירוע ואחריו התאפיינה ברשלנות פושעת. למרות שכבר היו במקום שוטרים, שהיו עדים לדקירה הקטלנית, אף אחד מאנשי כוחות הביטחון לא פעל לעכב איש מהנוכחים היהודים כולל את הדוקר עצמו אברהם שמש, אשר מצידו דאג להחביא את הסכין שהייתה ברשותו. כוחות צבא שהגיעו למקום לאחר הדקירה בדקו את תעודת הזהות של שמש ותחקרו אותו אבל הוא לא סיפר להם דבר על מעורבותו באירוע ולא גילה שהיה חמוש בסכין. שמש חזר לביתו ומשם נסע להתייעץ עם עורך דין מארגון "חוננו". לאחר ההתייעצות שמש לא הסגיר עצמו למשטרה אלא חזר לביתו. קבוצת הנערים שהיו עימו חזרו גם הם לביתם ונפגשו עוד באותו היום עם פעילה בארגון "נחלה" בשם מירב מישלוב, שהנחתה אותם כיצד לפעול אל מול המשטרה ואף נחקרה על כך מאוחר יותר בחשד לשיבוש מהלכי חקירה.

למחרת, שמש התייצב במשטרה לאחר שקיבל זימון לחקירה, ומשם הועבר לחקירת שב"כ במהלכה נמנעה ממנו גישה לעו"ד. על פי חומרי החקירה, תחילה הכחיש כל קשר לדקירה וטען כי לא היה חמוש. כעבור מספר ימים, בעקבות מציאת הסכין שהחביא, שמש הועבר חזרה לחקירה משטרתית ונחקר באזהרה בעבירות רצח כמעשה טרור, שיבוש מהלכי משפט ועבירות ממניע גזענות או עוינות כלפי ציבור. במהלך החקירה במשטרה, שמש שינה את גרסתו לאירוע וביצע שחזור של הדקירה. על פי גרסתו המעודכנת, הפלסטינים שהגיעו למקום היו חמושים בגרזנים ובמקלות והדקירה התבצעה למעשה בשוגג כאשר ניסה לדבריו להדוף ולהגן על עצמו מפני עלי חרב.

למרות גרסת המתנחלים לאירוע, מחומרי החקירה ועדויות השוטרים שהיו במקום עולה כי למעט מבוגר אחד שאחז במקל כל התושבים הפלסטינים שהיו במקום, כולל עלי חרב לא היו חמושים בדבר. עוד עולה כי אף אחד מהנוכחים היהודים שהיו במקום לא נפגע לפני או לאחר הדקירה, דבר המציב בסימן שאלה גדול את הטענה כי התושבים הפלסטינים היוו איום על חייהם של קבוצת המתנחלים, מה גם שבמקום כבר היו שוטרים חמושים ששמרו עליהם. מחומרי החקירה עולה עוד כי אברהם שמש פעל ממניעים לאומניים מובהקים. כך למשל ביום האירוע הוא התרברב בפני חברו שהפציר בו להוציא רישיון לנשק ואמר "עזוב אני יהרוג מישהו בלנקו [בטוח]… עדיף לי לפצוע קשה בידיים, בבית משפט זה נראה יותר טוב". יש לציין כי הקבוצה הגיע לשם במטרה להסיג גבול ולהשתלט על קרקע פלסטינית.

המעצר עורר סערה גדולה בצד הימני של המפה הפוליטית בישראל והפגנות התקיימו מחוץ למתקן הכליאה שבו הוחזק שמש. אנשי ציבור אף קראו לשחרר אותו והוא הוצג כגיבור אשר הגן על הנערים. בסופו של דבר ב-5.7.2022 הדוקר שוחרר למעצר בית וחודש וחצי אחר כך המשטרה הודיעה כי היא החליטה לסגור את תיק החקירה בעילה של "חוסר ראיות מספיקות". למרות שעדות הפלסטינים תאמה את זו של השוטרים במקום, משטרת ישראל החליטה לחקור אותם באזהרה בטענה לשיבוש הליכי משפט, אולם אף לא אחד מהם הועמד לדין.

בעקבות סגירת התיק, הגיש אביו של עלי, באמצעות יש דין המלווה את המשפחה, ערר על ההחלטה. הערר דרש להעמיד לדין את הדוקר בין היתר בגין רצח ושיבוש הליכי חקירה תוך פירוט הראיות הקיימות נגד הדוקר והפגמים הרבים שעלו במהלך החקירה. ב-24.10.2023 דחתה הפרקליטות את הערר, כיוון שלטענתה "התקיימו כל התנאים הנדרשים לשם הקמת סייג הגנה עצמית ולכן התיק נגד הנילון נסגר מחוסר ראיות מספקות". חשוב לציין כי הקביעה בערר שהדוקר פעל בהגנה עצמית, עומדת בסתירה לעדויות השוטרים שהיו במקום ואף לגרסת הדוקר עצמו שטען כי הרג בשגגה.

ב-29.2.2024 יש דין הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על סגירת תיק החקירה והוסיף לבקשה ראיות נוספות שהתקבלו. בין היתר, חוות דעת של מומחה לרפואה משפטית. בנוסף הוגש עיבוד והגדלה של סרטון שנמצא בידי המשטרה המתעד את השניות הקדמו לדקירה הקטלנית. לאחר שלושה חודשים התקבלה ביש דין ההודעה כי הפרקליטות החליטה שלא לפתוח את תיק החקירה מחדש. למרות שהדוקר החביא את הסכין, שיקר על כך והסתיר את דבר קיומה, הפרקליטות החליטה שלא להעמידו לדין אפילו בעבירה של שיבוש הליכי חקירה. הפרקליטות והמשטרה קיבלו גם את עמדת הנערים שהיו עם שמש למרות שהם תיאמו גרסאות משלהם לאירוע.

ב-5.8.2024, אביו של עלי חרב הגיש עתירה לבית המשפט העליון באמצעות יש דין, בדרישה להעמיד לדין את אברהם שמש שדקר למוות את בנו בגין עבירת המתה ושיבוש מהלכי משפט. על פי העתירה, המשטרה והפרקליטות אימצו ללא שום בסיס ראייתי את עדותו של שמש הרוויה בסתירות ובשקרים. מהעתירה עולה גם כי פרקליטות המדינה "לא בחנה את התיק באופן יסודי הראוי לחקירת תיק רצח", כאשר החליטה לדחות את הערר ואת הבקשה לעיון חוזר. למרות שאין כל מחלוקת כי שמש הוא שדקר למוות את עלי חרב בעוצמה בליבו, הפרקליטות בחרה שלא להעמידו לדין. בעתירה נטען כי החלטה זו עומדת בניגוד למדיניות התביעה באינספור תיקים אחרים דומים אשר הובילו להגשת כתבי אישום. למעשה, הצוות המשפטי של יש דין לא מצא אפילו מקרה אחד שבו תיק דומה, נסגר בטענה להגנה עצמית במקרים שבהם הקורבנות היו יהודים.

בעתירה הוצג ניתוח מפורט של השתלשלות הדברים. הגרסה של שמש והנערים אשר התקבלה במשטרה ובפרקליטות הופרכה על ידי יש דין בין היתר באמצעות חומרי החקירה של המשטרה וראיות נוספות שנאספו. כך למשל, חוות הדעת של פרופ' יהודה היס אשר צורפה לעתירה, קבעה כי עוצמת וזווית הדקירה לא תואמות את טענת הדוקר כי הדף את עלי והרג אותו בשגגה עם הסכין. הטענה כי התושבים הפלסטינים היו חמושים בכלי נשק קרים והיוו איום הופרכה גם היא, בין היתר באמצעות עדויות אנשי כוחות הביטחון הישראלים שהיו במקום וסרטון המתעד את האירוע שצורף לעתירה. על פי העתירה טענת ההגנה העצמית מתייתרת גם היא לנוכח העובדה ששוטרים חמושים נכחו באירוע עצמו, כך שהדוקר והנערים לא היה מצויים בסכנת חיים ואף לא אחד מהם נפגע לפני או אחרי הדקירה.

הטיפול הרשלני והמוטה בתיק זה הוא המשך ישיר לטיפול הכושל של מערכת אכיפת החוק בישראל ביחס לעבירות ישראלים כלפי פלסטינים, כשלון אותו יש דין מתעד במשך 20 שנים. בעתירה נכתב כי מדובר ב"הדגמה מובהקת לכשלונם המתמשך של גורמי האכיפה להעמיד לדין מתנחלים קיצוניים בגין אלימות כלפי פלסטינים", כשלון שאליו התייחס לאחרונה גם בית הדין הבינלאומי לצדק שבהאג.

 

מצב העתירה: בהליכים