בג"ץ 1974/24 דראג'מה ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'

מועד הגשת העתירה: 7.3.24

כחלק ממדיניות הסיפוח הישראלית וההשתלטות על שטחי C תוך דחיקת הפלסטינים מהם, מתועדים מקרים רבים של אלימות מתנחלים ולצדם צעדים שנוקטים הצבא והרשויות הישראליות במטרה לאלץ את הקהילות הפלסטיניות לעזוב את ביתם. לאחרונה, החלה המועצה האזורית בקעת הירדן, לנקוט בפרקטיקה חדשה ולא חוקית – החרמה של עדרי צאן ובקר של פלסטינים ודרישת תשלום של סכומי עתק מבעלי העדרים תמורת שחרורם. מדובר בסוג חדש ודורסני של אלימות כלכלית של מתנחלים.

בליל ה-25.12.2023 מתנחלים השתלטו על עדר פרות של משפחת דראג'מה והובילו אותו באלימות לסביבות ההתנחלות חמדת. המתנחלים זימנו את פקח המועצה למקום והוא החרים 19 פרות וכלא אותן במכלאה שהוכנה מבעוד מועד, בעילה שהם "בעלי חיים משוטטים" על פי חוק העזר המקומי. שבוע אחר כך, הנפיקה המועצה שובר תשלום בסך 49,000 ש"ח לצורך שחרור בעלי החיים. בלית ברירה ומתוך חשש לקריסת מקור פרנסתם, הרועים שילמו למועצה את הסכום העצום בעזרת פעילים ישראלים, ושחררו את העדר.

ב-6.1.2024 התקשר המתנחל אורי כהן לבן משפחת דראג'מה אשר היה עם עדר פרות בשטח, ואמר לו שהוא יכול לרעות את הפרות באזור "ליד [ההתנחלות] ברוש". למחרת, התקשר כהן שנית אל הרועים ודחק בהם לנוע לאזור צפוני יותר. לאחר שעברו לאזור זה, המתין להם שם פקח המועצה האזורית שהחרים להם 48 פרות, הפעם בעילה שהן "רעו בשטח האסור" על פי חוק העזר של המועצה האזורית. המועצה הנפיקה לבני משפחת דראג'מה שובר תשלום על סך 143,910 ₪ לצורך שחרור בעלי החיים שנתפסו בתפיסה זו.

ביום 22.1.2024 המועצה האזורית לכדה והחרימה כ-600 כבשים השייכים למשפחת עדאיס. התפיסה נעשה ללא שום אזהרה מוקדמת ובאזור המהווה את מסלול הרעייה היומיומי של עדרי המשפחה עשרות שנים. נציגי המועצה לא נימקו את סיבת ההחרמה ורק הנפיקו שוברי תשלום בסך 150,000 ש"ח עבור "לכידה והובלת בעלי חיים". גם במקרה זה, גויס סכום הכסף ושולם למועצה בתמורה לשחרור העדר.

בסוף ינואר ובתחילת פברואר פנו בני משפחות דראג'מה ועדאיס למועצה האזורית, לצבא ולמשרד הפנים בדרישה להשיב את העדרים שהוחרמו ואת סכומי הכסף ששולמו. בפניות נטען בין השאר כי התפיסות נעשו בחוסר סמכות ותוך הפרה של הדין הבינלאומי.

במענה לפנייה, אישר היועץ המשפטי של הצבא בגדה המערבית כי לרשויות המקומיות הישראליות אין סמכות להפעיל את חוקי העזר שלהן על פלסטינים תושבי הגדה המערבית, וכי "סמכויות חוק העזר של המועצה בעניין רעייה לא ניתנות לאכיפה על ידי המועצה כלפי רועים שאינם מתיישבים ישראלים". ואולם, בתגובת המועצה שהגיעה מספר ימים אחר כך, שללו נציגיה את עמדת יועמ"ש הצבא וטענו כי לחוקי העזר של המועצה יש תחולה טריטוריאלית, כלומר היא חלה על כל אדם המצוי בשיטחה.

ביום 7.3.2024 הגישו משפחות דראג'מה ועדאיס, בסיוע יש דין ופעילי בקעת הירדן, עתירה לבג"ץ בדרישה מהמועצה האזורית בקעת הירדן להשיב את כל בעלי החיים שהוחרמו, להשיב לעותרים את סכומי הכסף שכבר שולמו עבור ההחרמות ולהימנע מהפעלת חוקי העזר של המועצה הנוגעים לרעייה על העותרים ועדריהם.

בעתירה נטען כי בהתאם לדין הבינלאומי ולתחיקת הביטחון, הסמכויות המינהליות של הרשויות המקומיות הישראליות בגדה המערבית חלות כלפי ישראלים בלבד ואילו כלפי הפלסטינים הסמכויות נתונות בלעדית לצבא. לפיכך, למועצה האזורית אין סמכות לבצע את ההחרמות ולגבות כספים תמורת שחרור הצאן, עמדה שכאמור גם נציג הצבא הסכים לה.

עוד צוין בעתירה כי ברקע של הפרקטיקה החדשה עומדת מדיניות הנגועה בשיקולים זרים ואפליה, שנועדה להביא למציאות שבה רק תושבי המועצה, שהם כולם יהודים ישראלים, ייהנו משטחי הרעייה שבתחום המוניציפלי העצום שלה, ואילו רועים פלסטינים החיים במקום עשרות שנים – בחלק מהמקרים עוד לפני שהמועצה בכלל נוסדה, יאלצו לאבד את מקור פרנסתם ואורח חייהם כרועים ויעזבו את המקום.

הסכנה הנשקפת מיומרתה של המועצה האזורית המבקשת לאחוז בכוח המסדיר רעייה של רועים פלסטינים, היא בעלת השלכות רוחב עצומות. מדובר בסמכות בעלת היבטים סיפוחיים מובהקים שכן היא מבטאת התפרקות של המפקד הצבאי מאחריותו בשטח הכבוש, ומסירת סמכויותיו לגורמים שלטוניים אזרחיים.

ביום 23.10.2025 קיבלו שופטי בית המשפט העליון את העתירה והפכו את הצו על תנאי למוחלט. השופטים קבעו כי המועצה האזורית בקעת הירדן פעלה תוך חריגה מסמכות ובניגוד לדין והוסיפו כי חומרת החריגה מסמכות מתעצמת נוכח העובדה שהמועצה האזורית פעלה בניגוד מפורש לעמדתו המשפטית של היועץ המשפטי של הצבא בגדה המערבית, אשר הבהיר לה עוד בפברואר 2024 כי "סמכויות העזר של המועצה בעניין רעיה לא ניתנות לאכיפה על-ידי המועצה כלפי רועים שאינם מתיישבים ישראלים". פסק הדין קובע שכיוון שהמועצה האזורית בחרה להתעלם מעמדה משפטית זו ולדבוק בפרשנותה השגויה לחוק "היא פגעה בזכויותיהם של העותרים, ובה במידה אף בשלטון החוק".

בית המשפט קבע כי על המועצה האזורית של המתנחלים להימנע מהפעלת סמכויותיה מכוח חוק עזר לכידת בעלי חיים משוטטים וחוק עזר הסדרת הרעייה כלפי בעלי חיים שקיימת אפשרות סבירה שהבעלות בהם מסורה לתושבים הפלסטינים שכזכור "אינם משתתפים בבחירות למועצות האזוריות, אינם מיוצגים בהן, ואינם נהנים מהשירותים המוניציפליים שהן מספקות". איסור זה חל הן על תפיסת בעלי חיים, הן על החזקתם במכלאה, והן על גביית כספים מהתושבים בגין טיפול בבעלי חיים. כמו כן, על המפקד הצבאי לנקוט בפעולות הנדרשות כדי לוודא שהמועצה האזורית נוהגת כך.

בית המשפט פסק כי המשיבים יחויבו ב-25,000 ₪ כהוצאות משפט לזכות העותרים.

מצב העתירה: התקבלה.