בית המשפט העליון שילב בפסיקתו באוקטובר 2017 אמירות הקובעות שהמפקד הצבאי רשאי לפגוע בזכויות הקניין של הפלסטינים בגדה המערבית לטובת מטרות בלעדיות של ההתנחלות הישראלית. קביעות אלו עומדת בניגוד למשפט ההומניטרי הבינלאומי ולפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, ופותחות צוהר לפגיעה קשה בזכויות האדם של הפלסטינים בשטחים הכבושים.

הקביעות ניתנו במסגרת פסק דין בבג"ץ 794/17, זיאדה ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח', שניתן בפברואר 2017 ודווקא עצר את כוונת ישראל להקים על אדמות פלסטיניות פרטיות אתר מגורים חלופי למתנחלי המאחז הבלתי חוקי עמונה. שופטי בג"ץ פסקו כי במתווה שהציעה המדינה קיימת פגיעה בלתי מידתית בזכויות בעלי האדמות ולכן יש לבטלו, אולם בנימוקיהם הוסיפו כי ככלל למפקד הצבאי קיימת הסמכות לעשות כן.

ההשפעה הדרמטית של נימוקי הפסיקה וההשלכות הנרחבות על זכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית לא איחרו לבוא. ימים ספורים לאחר פרסום פסק הדין, פרסם היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת הקובעת כי המצב המשפטי השתנה ואין עוד מניעה להפקיע אדמות פלסטיניות פרטיות לצרכי ציבור, גם כאשר השטח המופקע ישרת אך ורק את אוכלוסיית המתנחלים הישראלית בגדה.

בעקבות נימוקי פסק הדין, ששינו עמדה משפטית מסורתית שהייתה נהוגה שנים רבות, הגישו בעלי האדמות הפלסטינים באמצעות יש דין בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב בעתירה.

במאי 2018 קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כי פסק הדין בבג"ץ זיאדה אכן "סותר […] הלכות קודמות ויש בו גם חידוש וגם קושי", אך כיוון שמדובר ב"אימרת אגב" שלא נדרשה לשם הכרעה בעתירה, אין לומר שנפסקה הלכה חדשה ואין לפסיקה כוח של תקדים לעתיד לבוא. הנשיאה הוסיפה כי "ככל שבעתיד יתעוררו מקרים המעוררים את השאלות שאליהן מתייחסים העותרים, יוכל העניין לעמוד לביקורת שיפוטית".

נייר העמדה מנתח את פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ זיאדה, שעל אף שנקבע שאין מדובר בהלכה חדשה, עלולה להיות מנוצלת על ידי ישראל להעמקת הפגיעה בזכויות הקניין של הפלסטינים.