בג"ץ 794/17 זיאדה ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

מועד הגשת העתירה: 23.1.2017

באוגוסט 2016 פרסם המנהל האזרחי מפה הכוללת 35 חלקות שנמצאות מסביב למאחז הבלתי מורשה עמונה, חלקן במרחק מטרים ספורים ממיקומו המקורי, שנבחנת האפשרות להכריז עליהן כעל "נכסים נטושים" ולהעתיק אליהן את מבני המאחז.

בתחילת ספטמבר 2016 הגישו בעלי אדמות מסילוואד, עין יברוד וטייבה, בסיוע יש דין, את התנגדויותיהם להכרזה המוצעת בנוגע לכשני שליש מהחלקות שנבחנו. למנהל הוצגו צילומי אוויר המוכיחים כי רובן המכריע של החלקות היו מעובדות באופן רציף בשנות ה-80' וה-90', עד להקמת המאחז. בחודשים שלאחר מכן הוגשה שורה ארוכה של התנגדויות גם לשאר החלקות שבפרסום.

המנהל לא דחה את ההתנגדויות, אולם החליט לנקוט בהליך משפטי שלא נעשה בו שימוש בעבר בעניין נכסים בגדה המערבית – פירוק שיתוף – כדי לאפשר את העברת עמונה לשלוש חלקות הסמוכות למאחז, מבלי שבעליהן הפלסטינים יוכלו להתנגד לכך.

בינואר 2017 בעלי האדמות הפלסטינים הגישו התנגדות למנהל על ההחלטה להכריז על החלקות הללו כעל נכסים נטושים וכן השגה על הכוונה לבצע בהן פירוק שותפות. לאחר שנדחתה ההשגה, בסוף חודש ינואר 2017 ראש מועצת הכפר סילוואד ובעלי האדמות בחלקות שבמתווה עתרו לבג"ץ בדרישה שבית המשפט יורה על ביטול הצו להעתקת עמונה, וכן על ביטול ההחלטה לאפשר לבצע הליך של פירוק שיתוף בשלוש החלקות. בנוסף, ביקשו העותרים מבית המשפט למנוע את ביצוע ההליך ותחילת הבנייה בחלקות עד לבירור העתירה.

בעתירה נטען כי ההחלטה לעשות שימוש בנכסים נטושים לטובת תושבי עמונה נעשתה באופן בלתי חוקי, באמתלת שווא שמדובר בצורך ציבורי דחוף. בפועל, מדובר בהפקעת אדמות פרטיות לצרכים פוליטיים של יציבות הקואליציה וכדי לפייס את תושבי עמונה. עוד נטען שהשימוש בפירוק שותפויות נעשה באופן המנוגד לחוק החל בשטחים ובאופן שפוגע בבעלי האדמות הפלסטינים.

בתגובה שהגישה המדינה לעתירה, בסוף חודש ינואר 2017, טענה כי המתווה נועד לשמור על הסדר הציבורי וכי אין חלופה מוסכמת אחרת לפינוי בדרכי שלום. "מדובר באירוע נפיץ בעל השלכות ביטחוניות החורגות מזירת הפינוי עצמה" נכתב בתגובה.

ב-1.2.2017 קיבל בית המשפט את העתירה, והורה על ביטול ההכרזה על שלוש החלקות כעל נכסים נטושים ועל ביטול הכוונה לבצע פירוק שותפויות כפוי בחלקות.

מצב העתירה: העתירה התקבלה ומתווה עמונה בוטל.

בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, דנג"ץ 9367/17 זיאדה ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

מועד הגשת העתירה: 30.11.2017

נימוקי פסק הדין בעתירה פורסמו רק בסוף אוקטובר 2017, ונקבעו בהם שתי קביעות, שלטענת יש דין מנוגדות לדין הבינלאומי ולהלכות קודמות של בית המשפט העליון. פסק הדין של מתווה עמונה קובע למעשה שניתן לעשות שימוש בקרקע פלסטינית פרטית, גם אם השימוש משרת רק את האוכלוסייה הישראלית, וכן כי הממונה על נכסים נטושים במינהל האזרחי יכול ליזום הליך של פירוק שיתוף בחלקות פלסטיניות, על אף שהוא נאמן זמני בלבד על הקרקעות.

ההוכחה שמדובר בקביעות תקדימיות התקלה כשבוע לאחר פרסום נימוקי פסק הדין. חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בנוגע לכביש גישה למאחז חרשה, קבעה כי עד כה לא היה ניתן להפקיע קרקע פלסטינית לטובת ישראלים בלבד, אולם בעקבות פסק הדין ניתן לעשות זאת.

בסוף נובמבר 2017 עתר יש דין לבג"ץ בשמם של בעלי האדמות הפלסטינים שעתרו נגד מתווה עמונה, בבקשה לקיים דיון נוסף בהרכב נרחב בפסק דינו של השופט סלים ג'ובראן. זאת, כדי שבית המשפט יכריע בנוגע לשתי סוגיות אלה.

"דומה שהמדינה כבר פועלת ליישומה של ההלכה החדשה וצועדת בכיוון של הפקעת קרקעות פרטיות של פלסטינים לצרכי הסדרת מאחז בלתי מורשה, תוך הצדקתה כצורך ציבורי של האוכלוסיה המקומית הישראלית", נכתב בעתירה. "בדרך זו, נפתחת הדרך לרשויות השלטון לקחת רכוש פרטי מן האוכלוסיה הנכבשת ולהעבירה לטובתה הבלעדית של אוכלוסיית המעצמה הכובשת, הכל בניגוד חזיתי להלכות רבות מרובות שנים של בית המשפט, אשר עד כה יצרו 'מניעות משפטית', לבצע מהלך כאמור".

ב-30.5.2018 קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, כי פסק הדין בבג"ץ זיאדה "סותר […] הלכות קודמות ויש בו גם חידוש וגם קושי", אך כיוון שמדובר ב"אימרת אגב" שלא נדרשה לשם הכרעה בעתירה, אין לומר שנפסקה הלכה חדשה ואין לפסיקה כוח של תקדים לעתיד לבוא. הנשיאה הוסיפה כי "ככל שבעתיד יתעוררו מקרים המעוררים את השאלות שאליהן מתייחסים העותרים, יוכל העניין לעמוד לביקורת שיפוטית". סופו של דבר, בית המשפט דחה את הבקשה לדיון נוסף כיוון שהעתירה התקבלה, כך שדיון נוסף לא יוביל לשינוי מעשי בתוצאותיה.

מצב העתירה: נמחקה.