הדו"ח "מעט מדי ומאוחר מדי: – פיקוח הפרקליטות על חקירת עבירות אזרחים ישראלים נגד פלסטינים " היה הדו"ח השני שראה אור במסגרת פרויקט רב־שנתי של יש דין, שבחן את הסיבות השונות לכשלונה המתמשך של מדינת ישראל באכיפת החוק על אזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים תושבי הגדה המערבית וברכושם. דו"ח זה בחן כיצד מפקחת פרקליטות המדינה על חקירות המשטרה בגדה המערבית.

הדו"ח עקב וביקר אחר שני אמצעי הפיקוח העיקריים הקיימים בידי הפרקליטות על חקירות משטרה: עררים על החלטות לסגור תיקי חקירה ו"צוות אכיפת החוק" בראשות המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים). ממצא ראשוני של הדו"ח היה כי היעדר האכיפה שתועד בדו"ח הקודם שלנו, "מראית חוק", עודו בעינו: רק 8% מהחקירות המשטרתיות ביחס לתלונות שהגישו תושבים פלסטינים שנפגעו מידי ישראלים, נכון לכתיבת הדו"ח, הסתיימו בכתבי אישום. 87% מהחקירות שעסקו בתקיפה פיזית של פלסטינים על ידי אזרחים ישראלים הסתיימו ללא הגשת כתבי אישום וכך הסתיימו גם 100% מהחקירות בתחום עבירות הרכוש.

בדו"ח ועדת שמגר שנכתב לאחר הטבח במערת המכפלה ב-1994, המליצה הוועדה בין השאר על נהלי תיאום בין המשטרה והפרקליטות "שיבטיחו מעקב ופיקוח על הטיפול בתיקים, לרבות פיקוח על כל החלטה בדבר סגירת תיק". המעקב של יש דין אחרי "צוות אכיפת החוק" מראה כי מסקנה זו רוקנה למעשה מתוכן.

האמצעי היחיד שנותר לפיקוח על תיקי חקירה פרטניים שנסגרו הוא מסלול העררים. הדו"ח מצא כי ככלל, מתלוננים פלסטינים שאינם מלווים על ידי ארגון זכויות אדם ישראלי נמנעים מהגשת עררים. מבחינת העררים שהגיש הצוות המשפטי של יש דין עולה כי, מחלקת העררים של הפרקליטות נוטה לאמץ באופן גורף את החלטות המשטרה ופרקליטות המחוז על סגירת תיקים, תוך אימוץ גרסת החשודים (ככל יש כאלה – רוב התיקים נסגרים בעילת עבריין לא נודע) השלמה עם אי ביצוען של פעולות חקירה בסיסיות, ולעתים אף התעלמות מראיות שנמצאו בתיקי החקירה ושקיומן צוין בעררים. עוד מצא הדו"ח כי מחלקת העררים חורגת מהוראות החוק המגביל את משך הזמן המוקצב לטיפול בעררים על סגירת תיקי חקירה שעניינם עבירות אלימות חמורות.

הדו"ח הדגיש כי ישראל נכשלת בחובתה להגן על תושבי השטחים הכבושים שבשליטתה מפני עבריינות אידיאולוגית, חובה המקבלת משנה תוקף מכך שמדובר בתושבים מוגנים של שטח הנמצא בתפיסה לוחמתית, ובשל החובה שמטיל המשפט הבינלאומי על המעצמה הכובשת להגן על אוכלוסיית השטח הכבוש מפני צד שלישי.