תאריך הגשה: 18.4.19

בג"ץ 2821/19 אימאן פוזי עבד א-רחמן סיף ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח'

בעלי אדמות מהכפר הפלסטיני בורקה עתרו לבג"ץ יחד עם ארגון יש דין, בדרישה לאפשר להם גישה חופשית לאדמותיהם שנמצאות במקום שבו היתה בעבר ההתנחלות חומש, אשר פונתה במסגרת ה'התנתקות', ובדרישה לאכוף את הדין על גורמים השוהים באדמותיהם כדרך קבע שלא כדין. מדובר באדמות בבעלות פרטית מוסדרת של תושבים מהכפר בורקה. העתירה הוגשה בהמשך לשרשרת ארוכה של הליכים משפטיים שבמסגרתם מבקשים בעלי האדמות שתתאפשר להם גישה חופשית לאדמותיהם תוך כדי שמירה על ביטחונם.

לאחר פינוי ההתנחלות חומש ב-2005, נותר על כנו צו תפיסה צבאי שמכוחו הוקמה ההתנחלות, ושאסר על כניסתם של פלסטינים למקום. רק בשנת 2013, לאחר מאבק משפטי שניהלו חלק מבעלי האדמות יחד עם יש דין, בוטל צו התפיסה באופן שהתיר את כניסתם לאדמות. (בג"ץ 9389/11 – ראש מועצת הכפר בורקה מר עבד אלפתאח צלאח נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית).

אולם, הצלחתו של המאבק המשפטי נותרה על הנייר בלבד: אמנם צו התפיסה בוטל והשטח נגרע מרשימת היישובים המנויים במועצות האזוריות, אולם בפועל במקום ישנה באופן קבוע נוכחות ישראלית בלתי חוקית ובלתי מורשית. נוכחות זו החלה כמעט מיד לאחר הפינוי ונמשכת עד היום.

כבר חודשים ספורים לאחר פינוי ההתנחלות, נערך במקום אירוע לחג החנוכה בהשתתפות כאלף ישראלים. מאז המשיכו גורמים ישראלים שונים לפקוד את המקום ולערוך בו אירועים, לעתים אף בתמיכה או בהשתתפות של המועצה האזורית שומרון, רבנים וחברי כנסת, תוך הפרה בוטה של צווי סגירת השטח לישראלים. לא אחת כוחות הביטחון העניקו אבטחה לאירועים וכינוסים במקום. כל זאת בזמן שבעלי האדמות הפלסטינים נאלצים לציית לצווים שאסרו עליהם כניסה, ונעדרים מן השטח במשך כל השנים הללו.

בנוסף לאירועים וכינוסים תקופתיים, החל מ-2007 ועד היום, פוקדים את המקום בדרך קבע תלמידי ישיבת "חומש המתחדשת", שבראשה עומד הרב אלישמע כהן, ושמטרתה המוצהרת היא לקיים נוכחות קבועה ורצופה שם.

להפרת החוק שבהפרת הצווים והסגת הגבול מצטרפים מקרים רבים של פעולות אלימות כלפי פלסטינים תושבי הסביבה, הכוללים: עקירה של עיבודים חקלאיים והשחתת עצים; השחתת מבנים; פריצה לבתים וגרימת הרס בתוכם; גניבת ציוד; ריסוס כתובות תג מחיר; הצתת חציר שמשמש למאכל בעלי חיים; הריסת צינורות מים; שבירת מכלי השקיה; יידויי אבנים על בתי פלסטינים תוך גרימת נזק לרכוש; יידויי אבנים על תושבים פלסטינים; ירי לכיוון בתים בכפר; גניבת בעלי חיים; פציעת בעלי חיים; תקיפת תושבים פלסטינים, לעיתים במקלות ובאבנים, לרוב בקבוצות ובמקרים רבים עד כדי אובדן הכרה. בגין חלק מהאירועים הללו הגישו קורבנות העבירה תלונות במשטרה.

נוכחותם המתמדת של ישראלים במקום ומעשי ההתנכלות הובילו לכך שגם לאחר שבוטל איסור  הכניסה לשטח עבור פלסטינים (כאמור, בשנת 2013), בעלי האדמות חששו להגיע לאדמותיהם, פן יאונה להם רע, בידיעה כי כל המתקרב שם נפשו בכפו.

במאי 2018, במסגרת מאמצי יש דין להביא לפתרון שיאפשר את הגעתם של בעלי האדמות בביטחה לאדמתם, נודע לנו כי שבעה חודשים קודם לכן, באוקטובר 2017, המפקד הצבאי הוציא צו תיחום, האוסר על כניסתו של כל אדם – פלסטיני או ישראלי – לשטח. ההסבר שניתן להוצאת הצו הוא הצורך בפינוי בינוי בלתי חוקי הקיים בשטח. דבר הוצאתו של הצו לא הובא כלל לידיעת בעלי האדמות, ונודע לעורכי הדין של יש דין בדרך אגב. צו התיחום לא החריג מתחולתו את בעלי האדמות, וכך למעשה נוצר מצב שבו לבעלי האדמות הרשומים אסור להיכנס לאדמתם, בעוד שמסיגי הגבול הישראלים נמצאים בשטח כדבר שבשגרה מבלי שגורמי האכיפה יפנו אותם וינקטו כלפיהם בסנקציות פליליות.

עד היום, על אף הוצאתו של הצו כבר בשנת 2017, רשויות האכיפה לא פעלו לפינוי המבנים והפלישה, ולא להפסקת הנוכחות הישראלית במקום.

צו התיחום הוצא, אם כן, למטרה אחת בלבד: מניעת הגעתם של בעלי האדמות לשטח שבבעלותם. בעלי האדמות מעולם לא נחשדו בהקמת בינוי בלתי חוקי במתחם האמור או פעילות בלתי חוקית אחרת. הישראלים אשר הפרו את הצו בדבר יישום ההתנתקות וצו התיחום מעולם לא הועמדו לדין, ככל שבוצעו כלל פעולות חקירה בעניין. תחת לאכוף את החוק, בחרו המפקד הצבאי וגורמי אכיפת החוק להמשיך את ההתעמרות בבעלי האדמות תוך פגיעה בזכויות הקניין שלהם.

העתירה, שהוגשה באפריל 2019 דורשת להבטיח את זכות הקניין של בעלי האדמות, באופן שיאפשר להם גישה חופשית ובטוחה לאדמות שבבעלותם, אם באמצעות ביטול צו התיחום או באמצעות החרגה של בעלי האדמות מתחולת הצו. כמו כן, מבקשים בעלי האדמות ויש דין כי בית המשפט יורה למדינה לאכוף את צו התיחום ולפנות מהמקום בנייה בלתי חוקית ופלישה של ישראלים.

מצב העתירה: בהליכים.