לאורך מרבית שנות הכיבוש הישראלי ישראל פעלה להרוס בנייה פלסטינית בגדה המערבית בזמן שנמנעה מהריסת מאחזים ומבנים רבים שהקימו מתנחלים ישראלים ללא היתר. אולם, עם כניסתו של בצלאל סמוטריץ' לתפקיד השר הנוסף במשרד הביטחון והקמת מינהלת ההתיישבות ב-2023, החריפה מדיניות האכיפה המפלה שהתקיימה ממילא. אחת ממטרותיו המוצהרות של סמוטריץ' ותנועת ההתנחלות היא לבלום את הפיתוח הפלסטיני בשטח C, כחלק ממה שמכונה על ידם "המערכה על שטחי C". בהתאם לכך, הואץ קצב ההריסות של בנייה פלסטינית בשטח C, ובמקרים מסוימים האכיפה הורחבה גם לשטחי A ו-B, שבהם אין לישראל סמכויות תכנון. בה בעת, למרות שמספר המבנים שהקימו ישראלים ללא היתר זינק באותה תקופה, האכיפה נגד בנייה בלתי חוקית של מתנחלים צומצמה כמעט לחלוטין.

רוב המבנים של פלסטינים בגדה המערבית נהרסים בטענה שהוקמו ללא היתרי בנייה, אך עבור פלסטינים שביתם נמצא בשטח C כמעט שאין אפשרות מעשית לקבל היתר כזה. משטר התכנון הישראלי חוסם כמעט לחלוטין בנייה פלסטינית חוקית ומאלץ פלסטינים לבנות ללא היתר, וכך מייצר את העילה להריסת בתיהם. כך למשל לפי נתוני במקום, בין השנים 2024-2021 הגישו פלסטינים 5,071 בקשות להיתרי בנייה, אך רק 22 מהם אושרו (כ-0.4%), בשנת 2025, לא אושרה אף אחת מ-1,022 הבקשות שהגישו פלסטינים לתכנון מגורים. באותן שנים ישראל קידמה תוכניות והיתרים לעשרות אלפי יחידות דיור בהתנחלויות.

מאז 2023 חל זינוק חד בקצב הריסת המבנים הפלסטיניים, ובמקביל העמיקה האכיפה הבררנית נגד פלסטינים. לפי נתוני במקום, בשנת 2024 הוציאו הרשויות הישראליות צווי הריסה ל-946 מבנים של פלסטיניים, שמתוכם נהרסו 862, באותה השנה הרשויות הישראליות הוציאו צווי הריסה ל-280 מבנים שהקימו מתנחלים ללא היתר, אך הרסו רק 39 מהם. כלומר, כ-91% מהמבנים הפלסטיניים שנגדם הוצאו צווים נהרסו, לעומת כ-14% מהמבנים שהקימו מתנחלים והוצא נגדם צווי הריסה. בשנת 2025 הרשויות הישראליות הרסו 962 מתוך 1,005 מבנים פלסטיניים שנגדם הוצאו צווים. כ-96% לעומת כ-20% בלבד של מבנים שהקימו מתנחלים (58 מתוך 296).

גם נתוני משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים מצביעים על עלייה חדה בהיקף ההריסות של מבנים פלסטיניים בגדה המערבית. לפי משרד האו"ם, מאז 2024 הממוצע החודשי של הריסת מבנים בשטח C ובירושלים המזרחית גבוה לפחות פי שניים מהממוצע שנרשם ב-15 השנים שקדמו לכך. בשנת 2023 הרסו הרשויות הישראליות 676 מבנים בשל היעדר היתרי בנייה, ובשנת 2024 עלה מספרם ל-1,066, זינוק של כ-58%. בשנת 2025 נהרסו 1,280 מבנים בשל היעדר היתרי בנייה, המספר השנתי הגבוה ביותר שתועד על ידי משרד האו"ם. בשנת 2026? עד אוגוסט 2026 הרסו הרשויות 773 מבנים פלסטיניים. בסך הכול מאז תחילת שנת 2024 נהרסו  3,795 מבנים בשל היעדר היתרי בנייה; 42 מהם נמצאו בשטחי A ו־B, והיתר בשטח C. בעקבות ההריסות נעקרו מבתיהם 857 פלסטינים ובסך הכל נפגעו או הושפעו כמעט 50 אלף בני אדם שמבני מגורים, חקלאות ותשתיות ששימשו אותם נהרסו. על פי נתוני האו"ם, נוסף על הריסות הבתים שנעשו בטענה להיעדר היתרי בנייה, נהרסו בתקופה זו 475 מבנים פלסטיניים במסגרת פעולות צבאיות או הריסות עונשיות.

אחד הגורמים לזינוק בהיקף ההריסות ולהעמקת האכיפה המפלה הוא העברת השליטה בפעולות האכיפה בשטח C לידי מינהלת ההתיישבות, גוף אזרחי, הכפוף לסמוטריץ'. בעבר, רק פעולות שנחשבו רגישות או נפיצות הובאו לאישור הדרג המדיני אך מאז מרץ 2023, כמעט כל פעולה נגד בנייה בלתי חוקית של מתנחלים מחייבת את אישור מינהלת ההתיישבות. כך, בפועל, מאז העברת הסמכויות למינהלת, אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית של ישראלים מתבצעת רק במקרים חריגים ונדירים. לפי סיכום דיון בראשות מפקד פיקוד המרכז דאז, יהודה פוקס, המינהלת אישרה באופן קבוע את כל פעולות האכיפה נגד בנייה פלסטינית, אך במקביל נמנעה מלאשר פעולות נגד בנייה בלתי חוקית של מתנחלים, כולל אכיפה שהמדינה התחייבה לבצע בפני בתי המשפט. פוקס קבע כי כתוצאה מכך האכיפה נגד בנייה ישראלית בלתי חוקית "צומצמה עד נעלמה", ונוצר "פער גדל ומתרחב" בינה לבין האכיפה נגד בנייה פלסטינית.

לצד שינוי מנגנון קבלת ההחלטות, הגדילה הממשלה את המשאבים העומדים לרשות יחידת הפיקוח של המינהל האזרחי על מנת להרחיב את יכולות היחידה לאתר בנייה פלסטינית המוגדרת כלא חוקית, להוציא צווים ולבצע פעולות אכיפה והריסה. לפי שלום עכשיו בין 2021 ל-2024 גדל תקציב היחידה מכ-16.9 מיליון לכ-26.5 מיליון ש"ח ומספר התקנים ביחידה גדל מ-54 ל-67. בשנת 2025 תקציב היחידה היה כ-25.3 מיליון ש"ח. בשנים 2025-2024 העבירה הממשלה, באמצעות משרד ההתיישבות, כ-67 מיליון ש"ח להפעלת "מחלקות סיור קרקעות" בידי הרשויות המקומיות בהתנחלויות. המחלקות נועדו לאתר בנייה ועיבוד קרקע בידי פלסטינים ולדווח עליהם למינהל האזרחי, ובכך שילבו את הרשויות המייצגות את המתנחלים במנגנון האיתור והדיווח המשמש לאכיפה נגד פלסטינים שנועד להרחיב את עתודות הקרקע של ההתנחלויות עצמן.

הממשלה פעלה גם להרחבת יכולות הפיקוח וההריסה בשטח C באמצעות שילוב של גוף אזרחי נוסף במערך האכיפה הישראלית. עד כה האכיפה בתחום התכנון והבנייה הייתה באחריותה הבלעדית של יחידת המינהל האזרחי, שהיא חלק ממנגנון הממשל הצבאי. בשנת 2025 החליטה הממשלה להקים ברשות מקרקעי ישראל יחידת פיקוח ייעודית שתפעל גם בגדה המערבית. לפי סמוטריץ', היחידה אמורה לכלול כ-70 עובדים ולהסתמך על הניסיון, כוח האדם והאמצעים הטכנולוגיים של רשות מקרקעי ישראל. המהלך צפוי להגדיל את יכולתה של ישראל לאתר בנייה פלסטינית המוגדרת הלא חוקית ולהוציא לפועל פעולות אכיפה והריסה. שילובה של רשות מקרקעי ישראל – שהינה גוף אזרחי ישראלי שככלל סמכויותיו אינן חלות בגדה המערבית – במערך האכיפה הוא צעד נוסף באזרוח מנגנוני השליטה בשטח, בטשטוש ההבחנה בין ישראל הריבונית לגדה המערבית ובהעמקת הסיפוח בפועל.

במקביל, ישראל החלה להחיל מנגנוני אכיפה גם לשטחים הנתונים לסמכותה האזרחית של הרשות הפלסטינית. ביולי 2024 חתם מפקד פיקוד המרכז על צווים שהעניקו לישראל סמכות לאסור בנייה ולהרוס מבנים פלסטיניים ב"שמורה ההסכמית" – שטח בגודל של כ-167,000 דונם במדבר יהודה, שמעמדו דומה לשטח B בהתאם להסכמי הביניים. בשנים האחרונות מתנחלים מפעילים לחץ לאכוף שם את הבנייה הלא חוקית לטענתם. בדצמבר 2024 מומשו הצווים לראשונה, כאשר המינהל האזרחי הרס מבנים פלסטיניים בשמורה ההסכמית. בפברואר 2026 אישר הקבינט לגופי האכיפה של המינהל האזרחי לפעול בשטחי A ו-B שעל פי הסכמי אוסלו מצויים תחת הסמכות והניהול של הרשות הפלסטינית, בנושאי סביבה, מים וב"אתרי מורשת וארכיאולוגיה". הגדרות אלו שניתנות לפרשנות רחבה עשויות לשמש עילה להריסת מבנים, לאיטום בארות, לבלימת פיתוח פלסטיני ולהרחבת השליטה הישראלית באתרים ארכיאולוגיים, גם במקרים שאינם מהווים עבירה לפי הדין הפלסטיני.

בחוות הדעת המייעצת מיולי 2024 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק כי משטר התכנון המפלה, ההריסות הנרחבות והפינויים הכפויים דוחקים פלסטינים מאדמותיהם, וכי המדיניות לקיבוע השליטה הישראלית וליצירת עובדות בלתי הפיכות, במיוחד בשטח C, עולה לכדי סיפוח של חלקים נרחבים מהשטח הפלסטיני הכבוש.

מניעת בנייה פלסטינית, הריסת מבנים ותשתיות והפעלת לחץ על קהילות נועדו לדחוק פלסטינים משטחים שישראל מבקשת לשלוט בהם וכך לעצב את המרחב מחדש. סמוטריץ' עצמו הצהיר כי התכלית של קידום "מערכת אכיפה חדשה לחלוטין" בגדה המערבית היא "גיאו־פוליטית, אסטרטגית וביטחונית". העברת סמכויות האכיפה לגופים אזרחיים הכפופים לדרג הפוליטי והרחבת מנגנוני האכיפה הישראליים לשטחי A ו-B מעמיקות את השליטה הישראלית ואת הסיפוח בפועל. צעדים אלה הם חלק מאסטרטגיה שנועדה לממש חזון פוליטי של החלת ריבונות ישראלית מלאה על הגדה המערבית, תוך ביסוס עליונות יהודית ודחיקת הפלסטינים למרחב גיאוגרפי מצומצם ככל האפשר.