תדע כל אם עבריה

תושב חברון מנסה להגן על ילדה מאלימות אזרחים ישראלים. בתגובה, הוא מותקף על ידם – כשחייל צה”ל מסייע להם

לפעמים, יש סיפורים שמגלמים בתוכם את כל עוולות הכיבוש. לעתים קרובות, הסיפורים האלה מגיעים מאזור חברון, שם המציאות קשה אפילו משאר הגדה. כך גם המקרה שלפנינו.

ראאד ג’יהאד יעקוב אבו ארמילה הוא בעל חנות מזכרות בחברון, שמשמש גם כצלם של ארגון בצלם. בתחילת מאי 2016, הוא עמד עם שני ידידים סמוך לבית הספר אל איברהימיה בעיר, כשהבחין בקבוצת ישראלים, שעמם היה כלב. אבו ארמילה חשש שהם מאיימים באמצעות הכלב על ילדה פלסטינית שעברה במקום; על כל פנים, הילדה היתה מבוהלת מאד והחלה לבכות. הוא עשה מה שהיה עושה כל צלם: הוציא את המצלמה והחל לתעד.

האזרחים הישראלים במקום ממש לא אהבו את האפשרות שהם יהפכו לכוכבי יוטיוב – ספק אם יש כלי אחר שיכול להביא לכך שיינקטו נגדם צעדים כלשהם – אז הם התקדמו לעבר אבו ארמילה וחבריו, כשהם קוראים לכלב לתקוף. שני החברים נסוגו במהירות מהמקום; אבו ארמילה מצא את עצמו לבד.

ואז התערב חייל.

כן, היה חייל עם האזרחים הישראלים.

מה עשה החייל, נציג שלטון החוק במקום, כשראה קבוצת ישראלים מפחידים ילדה ואחר כך מאיימים על צלם? הוא דרך את הנשק שלו וכיוון אותו אל אבו ארמילה.

אבו ארמילה קפא. הוא חש פחד מוות. החייל כיוון אליו את הנשק, והאזרחים הישראלים ניצלו את ההזדמנות ותקפו את אבו ארמילה בראשו בחפצים קהים, כשאחד מהם תוקף אותו מאחור. הם היכו אותו, והחייל המשיך לכוון אליו את נשקו; הם היכו אותו עד שקרס ואיבד הכרה.

כששב להכרתו, אבו ארמילה הספיק לראות את החייל והאזרחים הישראלים נעלמים. זמן קצר לאחר מכן הגיעו לזירה שוטרי מג”ב, סייעו לו ללכת לחנות סמוכה, העניקו לו טיפול ראשוני והזעיקו אמבולנס. אבו ארמילה אושפז ליום בבית החולים, וכששוחרר, פנו אליו מן המשטרה ואמרו לו שעדותו נדרשת: לדבריהם, הם תפסו את התוקפים.

אבו ארמילה התייצב במשטרה להגשת תלונה, אבל להפתעתו, אף שהשוטרים קיבלו את התלונה – ובאופן כללי, נראה שהמשטרה הפגינה פעלתנות לא רגילה במקרים כאלה – הרי שלא ערכו לו מסדר זיהוי או מסדר תמונות. אחד השוטרים אף הטיח בו ששום דבר לא היה קורה אם הוא לא היה מצלם.

זו עמדה קלאסית של כוחות השיטור: המצלמה יוצרת את הבעיה. מבחינתם של השוטרים זה ודאי נכון: מצלמות יוצרות תיעוד עצמאי של האירוע שפעם אחר פעם מקשה על המשטרה לקדם את הגרסה שלה לאירוע. בשורה של מקרים, תיעוד עצמאי מביך מאד את כוחות הבטחון. אין ספק שבמקרים רבים, עדיף היה למשטרה אם תופעת “האח הקטן” – היכולת של כל אדם כיום לתעד התנהלות בלתי ראויה של כוחות הבטחון – לא היתה קיימת. אבו ארמילה עמד על שלו, והעביר לרשות השוטרים את מה שהספיק לצלם בתחילת התקרית.

מאז הוא לא שמע מהמשטרה. את האזרחים הישראלים הוא יכול לזהות, לדבריו. הוא רוצה שהחייל שהיה מעורב בתקיפתו יועמד לדין.

והוא צודק. חייל שמוצב בגדה המערבית, אחד מתפקידיו העיקריים הוא להגן על האוכלוסיה המוגנת על פי המשפט הבינלאומי, בין השאר מפני אלימות. החייל בתקרית הזו מעל בתפקידו: הוא היה שותף לפשע במקום למנוע אותו. בכך הוא מצטרף למסורת ארוכה של חיילי צה”ל שעומדים מנגד – כלומר, נוכחים בעת תקריות אלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים ואינם משתמשים בסמכותם כדי להפסיק את התקרית ולעצור את התוקפים.

בסוף חודש מאי, הגישה עו”ד אמילי שפר עומר-מן מהצוות המשפטי של יש דין תלונה למצ”ח ודרישה לפתוח בחקירה כנגד החייל. היא ציינה כי בחומר המצולם שהעביר אבו ארמילה למשטרה ניתן לזהות את האזרחים שתקפו אותו – ואפשר לחקור אותם ולברר מי החייל שנלווה אליהם.

כמובן, בתנאי שמצ”ח והפרקליטות הצבאית לא יעשו את התרגיל החביב עליהן: למרוח את החקירה עד שהחשוד יצא מתחולת חוק השיפוט הצבאי. נעדכן.