קהילות עקורות, אנשים נשכחים: העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית על ידי ישראל

"קהילות עקורות, אנשים נשכחים" הוא תוצר משותף של הארגונים יש דין ורופאים לזכויות אדם. הדו"ח עוסק באירועים שהובילו לגירוש בכפייה של מאות משפחות פלסטיניות מבתיהן בגדה המערבית. בעקבות המדיניות שנקטה ישראל ובשל אלימות מתנחלים, בתוך פחות משנתיים כ-100 אלף דונם של אדמות ממזרח לכביש אלון רוקנו כמעט לחלוטין מהתושבים הפלסטינים שחיו בהן במשך עשרות שנים.

לא הייתה זו עזיבה מרצון, אלא העברה בכפייה שנגרמה משילוב של מספר גורמים: דיכוי ממסדי ארוך שנים, אלימות פיזית יום-יומית, טרור נפשי פולשני ופגיעה כלכלית אנושה. כל אלה הובילו לאובדן הביטחון האישי, לשחיקה מתמשכת של החוסן הקהילתי ולפירוק מרקם החיים המשותף של שבע קהילות רועים פלסטיניות, שנאלצו לעקור מהאדמות שהיו להן בית.

הרשויות הישראליות ראו בקהילות אלה יישובים בלתי מוכרים ובמשך שנים התעמרו בתושביהן, אבל נקודת המפנה הגיעה לאחר שמתנחלים הקימו מאחזי-חווה בסמיכות לקהילות. התעצמות האלימות שיצאה ממאחזי-החווה בשנתיים האחרונות, יצרה לקהילות הרועים הפלסטיניות סביבה שאינה מאפשרת חיים ובאופן מעשי גירשו אותן מבתיהן.

אף שבאופן רשמי מדינת ישראל מושכת את ידה ממעשי המתנחלים בטענה שמאחזי-החווה אינם חוקיים, באופן מעשי היא תומכת בהם ונהנית מפירות האלימות נגד הפלסטינים, שמסייעת להשיג את המטרות שבהן המדינה חפצה. כך, ישראל פוגעת באופן עקבי וממושך בזכויות האדם של קהילות הרועים הפלסטיניות בגדה המערבית, בין השאר בזכות לחיים ולביטחון אישי, בזכות לבריאות, בזכות לחופש התנועה, בזכות לקניין ולפרנסה ובזכות לכבוד.

המסקנה המרכזית של "קהילות עקורות, אנשים נשכחים" היא שישראל נושאת באחריות לביצוע פשע מלחמה של העברה בכפייה של פלסטינים בגדה המערבית, שמבצעים שלוחיה של המדינה או אזרחיה, בתמיכתה. יתרה מכך, מעורבותה העמוקה של המדינה, דרכי הפעולה שלה, השיטתיות של המעשים והחזרתיות שלהם במקומות שונים, מובילים לקביעה הקשה כי באזורים מסוימים של הגדה המערבית ישראל מיישמת פרקטיקות של טיהור אתני של פלסטינים.

"קהילות עקורות, אנשים נשכחים" הינו מקרה בוחן שעוסק בשטח מצומצם בלבד. אולם אותה מדיניות של ישראל ואותן שיטות של מתנחלים מיושמות גם באזורים נוספים של הגדה המערבית. לפיכך עולה החשש כי דפוסי פעולה אלו, שהובילו להעברה בכפייה של הקהילות הפלסטיניות, יתפתחו לאסטרטגיה שלטונית ארוכת טווח של טיהור אתני של פלסטינים לכל הפחות מכל שטח C, המהווה 60% מהגדה המערבית.

ביולי 2024 קבע בית הדין הבין-לאומי לצדק כי פרקטיקות שונות שבהן נוהגת ישראל מובילות לעקירה של הפלסטינים המתגוררים באזור C. קביעה חשובה זו צריכה לשמש מתווה לפעולה של הקהילה הבין-לאומית אל מול מדינת ישראל.

יש דין ורופאים לזכויות אדם קוראים לקהילה הבין-לאומית לפעול באופן אקטיבי ואפקטיבי מול מדינת ישראל, ולדרוש ממנה למלא את אחריותה החוקית להגן על האוכלוסייה הכבושה, בדגש על קהילות הרועים. על ישראל להבטיח את זכויות היסוד של התושבים הפלסטינים, למנוע את המשך ההעברה בכפייה, להסיר את המאחזים האלימים ולאפשר לקהילות הרועים הפלסטיניות תנאים בטוחים לחזור לבתיהן.