בג"ץ 5288/21 "יש דין" – ארגון מתנדבים לזכויות אדם ו"במקום" – מתכננים למען זכויות תכנון נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

מועד הגשת העתירה: יולי 2021

יש דין ובמקום – מתכננים למען זכויות אדם עתרו לבג"ץ בעניין התיקון לצו בדבר ועדות עררים (תיקון מס' 28), התשפ"א-2021 (צו 2013). העתירה הוגשה כנגד המפקד הצבאי, ראש המנהל האזרחי והממונה על הרכוש הממשלתי בגדה המערבית, והיא דורשת לבטל את הסעיפים לצו מס' 2013 אשר מגבילים את אפשרות הגשת ערר על הרחבת הכרזות על "אדמות מדינה" (רכוש ממשלתי) שנעשו לפני כניסת הצו לתוקף. בנוסף דורשת העתירה לפרסם ברבים את כלל התוספות וההרחבות להכרזות על "אדמות מדינה" שנעשו על ידי "צוות קו כחול" במינהל האזרחי. במהלך העשורים האחרונים הרחבות שהוסתרו מהציבור הרחב בעוד שהמינהל האזרחי יידע אודותיהן רק את התושבים הישראלים בהתנחלויות.

מדיניות ההכרזות הישראלית נובעת מהחוק הצבאי (צו בדבר רכוש ממשלתי [מס' 59]), על פיו ניתן לתפוס חזקה בקרקע הנחשבת על ידי הממשל הצבאי רכוש ממשלתי כל עוד לא הוכח אחרת. מאז 1979 הכריזה ישראל על מאות אלפי דונמים בגדה המערבית כעל "אדמות מדינה", רובן המוחלט הוקצה לשירות פרויקט ההתנחלות הישראלי. על פי החוק הצבאי (צו בדבר ועדות עררים [מס' 172]), פלסטינים שמעמד האדמות שלהם שונה באמצעות הליך של הכרזה על "אדמות מדינה" רשאים להגיש ערר לוועדת העררים הצבאית, הפועלת כגוף שיפוטי. תנאי מקדים לזכות הערר הוא פומביות ההכרזה על "אדמות מדינה".

בשנת 1999 הוקם במינהל האזרחי "צוות קו כחול" שמטרתו לבחון הכרזות שביצעה ישראל בשטחים הכבושים מאז שנות ה-70'. במסגרת עבודתו, נעשו שורה של הרחבות להכרזות קודמות של "אדמות מדינה", זאת לאחר בדיקות פנימיות וחשאיות. כך, ללא הליך של הכרזה או פרסום פומבי, מאות דונמים ברחבי הגדה המערבית הפכו למה שמוגדר על ידי הרשויות הישראליות כ"אדמות מדינה", מבלי שניתנה לבעלי האדמות הפלסטינים האפשרות להגיש התנגדות לתוספות על הכרזות אלו ומבלי לקיים הליך שיפוטי ראוי במסגרתו טענות בעלי הקרקע יישמעו.

לאחר ביקורת מצד מבקר המדינה (דו"ח מבקר המדינה 2016) וכן שורה של הליכים משפטיים שהתנהלו כנגד אותה הפרקטיקה שאפשרה את שינוי מעמדן של קרקעות בגדה המערבית ללא זכות ערעור או פומביות, ניאות הממשל הצבאי בגדה המערבית להעניק לפלסטינים את הזכות לערער על אותן ההרחבות של הכרזות "אדמות מדינה". העתירה הנוכחית הוגשה בעקבות הליכים משפטיים קודמים שביקשו לתקוף את האופן בו הממשל הצבאי שינה את מעמד הקרקעות בגדה המערבית באופן רחב היקף ללא הליך תקין תוך שלילת זכויותיהם של תושבי הגדה המערבית הפלסטינים.

צו 2013, מושא העתירה, מתיימר להעניק את זכות הערער ביחס לאותן הרחבות של גבולות ההכרזה על "אדמות מדינה", אלא שאפשרות זו איננה חלה "על קביעות… אשר נחתמו ופורסמו לפני תחילתו". בפועל, משמש צו 2013 כאמצעי "עוקף הכרזה", השולל את האפשרות לערער באופן חופשי ובלתי מוגבל בעניינן של הרחבות ותוספות להכרזות שנעשו קודם לכניסתו לתוקף של הצו בינואר 2021. הצו אף מותיר את תוספות השטחים שהוכרו בדיעבד כ"אדמות מדינה" סמויות מהציבור הרחב.

בעתירה נטען כי על הרשויות הישראליות בשטחים הכבושים מוטלת החובה להפוך את כלל ההרחבות להכרזות שנעשו לגלויות ולהעניק לפלסטינים תושבי הגדה את זכות הערער ביחס לכל אותן תוספות שנעשו על ידי "צוות קו כחול" מאז 1999 וטרם כניסתו של הצו לתוקף. מדובר ביותר מ-260 מקרים שבהם בוצעו הרחבות הכרזה אשר עם כניסתו של צו 2013 לתוקף נותרו חבויים מהציבור הרחב ובפרט מבעלי העניין הפלסטינים.

העתירה טוענת כי צמצום האפשרות להגשת ערר לאותם תיקונים שנעשו לאחר תחולת התיקון לצו בלבד, לצד מניעת הפרסום ביחס למקרים שקדמו לצו, מקדמים בפועל מהלכים ומדיניות של הכשרת התנחלויות ומאחזים ישראליים שנבנו על קרקעות בבעלות פלסטינית ופוגעים קשות בזכויות הקניין של האוכלוסייה הפלסטינית. על פי העתירה, מדובר בהפרה של הדין ההומניטארי הבינלאומי על פיו מדינת ישראל, ככוח כובש מחויבת להגן על רכושם של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית הנחשבים במעמד של אוכלוסייה מוגנת. עוד נטען כי הצו עומד בסתירה מובנית גם לחובות המוטלות על מדינת ישראל על פי הוראות הדין הצבאי ועקרונות המשפט המנהלי החלות על רשויות השלטון הישראלי בגדה המערבית.

מצב העתירה: בהליכים