בג"ץ 2186/11, אלאערג' ואח' נגד מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'

תאריך הגשת העתירה: 17.3.2011

ביולי 2010 גילה מחמוד אלאערג', תושב תורמוסעיא, כי בחלקה שבבעלותו, הסמוכה מאוד לבתי המאחז הבלתי מורשה עדי עד, בוצעו עבודות תשתית נרחבות במטרה להכשירה לנטיעת כרם. אלאערג' הגיש תלונה במשטרה בגין הסגת הגבול לאדמתו. כחודש לאחר מכן התברר כי העבודות הושלמו ובחלקה ניטעו עשרות שתילי גפן צעירים.

בעקבות זאת, פנה יש דין למפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ולראש המינהל האזרחי בשם אלאערג' ושני בעלי קרקעות נוספים מכפרו, בדרישה לפנות את הנטיעות והגידור ולהבטיח גישה חופשית של החקלאים לאדמותיהם. בעקבות הפניה הוצאה לפולשים דרישת פינוי מכוח "צו שימוש מפריע במקרקעין פרטיים". אולם במהרה התברר כי הרשויות הסתפקו בהוצאת הצו, אך הן נמנעות מאכיפתו. משנוכחו לדעת כי רשויות המדינה לא עשו דבר כדי לסלק את הפולשים, עתרו שלושת בעלי האדמות בסיועו של יש דין לבג"ץ בדרישה שיורה לאכוף את דרישת הפינוי.

בעקבות הגשת העתירה, בבוקר 28 באוגוסט 2011 הגיעו כוחות יס"מ לאדמות והחלו לעקור את הגפנים שניטעו עליהן. אולם, במקביל הגיש תושב המאחז עדי עד, אסף אזולאי, עתירה לבג"ץ במטרה למנוע את הפינוי, בטענה שהוא מגדל כרם ענבים בסמוך לעדי עד מזה שנים ארוכות. בעקבות הגשת עתירה זו הורה בית המשפט להפסיק את פינוי הפלישה החקלאית עד לדיון בשתי העתירות.

בספטמבר 2011 התקיים דיון בעתירות. בהחלטת בית המשפט לאחר הדיון נכתב בין היתר כי העותר "מגלה טפח ומכסה טפחיים, ותום הלב, שלא לומר האמת, אינו נראה כחברו הטוב, גם אם הוא מונע מאידיאליזם." למרות דברים אלה, בית המשפט הורה לקיים לאזולאי שימוע בפני ראש המינהל האזרחי ובמידת הצורך לאפשר לו להגיש ערר על ההחלטה. לפי לוח הזמנים שנקבע, התהליך היה אמור להסתיים בתוך שלושה חודשים.

במרץ 2012 דחה ראש המינהל האזרחי את טענותיו של אזולאי. כמה שבועות לאחר מכן, הגיש אזולאי ערר על ההחלטה לוועדת העררים הצבאית. חלפו שש וחצי שנים, עד שלבסוף, ב-20.12.2018, קבעה הוועדה כי צו הפינוי הוצא כדין והעורר לא הוכיח כל זכות בקרקע. לצד זאת, הוועדה ציינה שגם העותרים הפלסטינים לא הוכיחו את זכויותיהם בקרקע. זאת, אף על פי שהמינהל האזרחי אישר כי הם בעלי זיקה ברורה לאדמות המדוברות (ולמרות שהוועדה עצמה הודתה שהיא אינה מוסמכת לקבוע בעניין זה).

בדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בדצמבר 2018 ביקשה המדינה להוסיף ולעכב את פינוי הפלישה החקלאית עד לבדיקה האם חל על החלקות "חוק ההסדרה" (להרחבה בעניין החוק והעתירה שהוגשה נגדו: עתירה לביטול החוק להפקעת אדמות פלסטיניות פרטיות בגדה המערבית). באוקטובר 2019 קבע בית המשפט (בהתאם לעמדת המדינה המעודכנת), כי "חוק ההסדרה" אינו חל במקרה זה. בית המשפט נמנע מלהוציא צו המורה על ביצוע הפינוי בלוח זמנים קבוע, הסתפק בהצהרת המדינה לפיה ניתן לפנות את הפלישה בתוך שלושה חודשים, והורה על מחיקת העתירה של בעלי האדמות. פסק הדין המוחק את העתירה ניתן למעלה מתשע שנים אחרי הפלישה לאדמות, קשה לכמת את הפגיעה שנגרמה לעותרים בשנים אלה. פינוי הפלישה התבצע לבסוף בדצמבר 2019.

במקביל למאבק משפטי זה, החל ב-2014 מאבק משפטי נוסף הנוגע לזכויות בעלי האדמות הפלסטינים באזור. בדצמבר של אותה השנה, ראשי מועצות תורמוסעיא וכפרים סמוכים נוספים הגישו עתירה בדרישה לפינוי המאחז הבלתי מורשה עדי עד, בטענה שזה נבנה בחלקו באופן בלתי חוקי על אדמות פלסטיניות פרטיות ומהווה מוקד לפעילות עבריינית ולאלימות, שנועדה לנשל ולהרחיק את הפלסטינים תושבי הסביבה מאדמותיהם. העתירה נמחקה באופן חלקי, לאחר שהמדינה הודיעה שבכוונתה להכשיר בדיעבד את המאחז.

מצב העתירה: נמחקה