בג"ץ 3240/15 – ראש מועצת ענתא נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

מועד הגשת העתירה: 11.5.2015

באפריל 1975 החליטו בצה"ל ובמנהל האזרחי להפקיע שטח של כ-30,000 דונם לצורך הקמת ההתנחלות מעלה אדומים. בעוד חלק מהשטחים שנתפסו אכן שימשו להקמת ההתנחלות ולתשתיות המקיפות אותה, בחלק מהאדמות לא נעשה כל שימוש וככל הידוע אין אף תוכנית לעשות בהן שימוש. למרות זאת, האדמות – המצויות בסמוך לשטח הידוע בכינויו E1 – נכללו בתחום השיפוט של עיריית מעלה אדומים והמועצה האזורית מטה בנימין ולא הוחזרו לבעלים החוקיים.

ראש מועצת הכפר ענתה, שהאדמות שייכות לתושביו, עתר לבג"ץ בסיוע יש דין, בדרישה שבית המשפט יורה למדינה לבטל את צווי הפקעה ולהחזיר את האדמות לידי העותרים. בנוסף לדרישה לבטל את ההפקעה של האדמות שלא נעשה בהן שימוש, מבקשים העותרים להוציא את כל האדמות המופקעות מתחום השיפוט של מעלה אדומים והמועצה האזורית מטה בנימין, כיוון שעל פי פסיקת בג"ץ, מתחייב כי אדמות מופקעות בשטח כבוש על פי הדין הבינלאומי, ישמשו בראש ובראשונה את האוכלוסייה המקומית בשטח שבו הופקעו האדמות. כיום, על פי צווים של המפקד הצבאי, מנועים תושבי ענתא ושאר הפלסטינים לעשות כל שימוש באדמות אלה.

העתירה מבקשת להחיל את התקדימים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון, שקבעו כי אם מטרה ציבורית ששימשה בסיס להפקעת אדמות חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת ויש להשיב את הקרקעות לבעלים המקוריים. כיום, ארבע עשורים לאחר ההפקעה, ומשלא נעשה שימוש באדמות, אין מנוס מהשבת האדמות.

בתגובת המדינה, שהוגשה במאי 2016, נטען כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הרב מאז בוצעה ההפקעה. עוד טענה המדינה, כי ההפקעה "מימשה את מטרותיה" וכי שתי האוכלוסיות – הישראלית והפלסטינית – נהנות מההפקעה, משום שפלסטינים מועסקים באזור התעשייה של מעלה אדומים.

בתשובת יש דין לתגובה נטען מנגד כי רק בשנים שלפני הגשת העתירה התברר כי אין כוונה לעשות שימוש ציבורי באדמות שהופקעו ולכן אין בכך שיהוי. עוד נטען, כי טענת המדינה שפלסטינים נהנים מההפקעה "היא לא פחות מטענה המזכירה משטרי עבר שאין אף מדינה מתוקנת המעוניינת להדמות להם, בפרט לא בשטח המצוי בתפיסה לוחמתית".

בתגובה משלימה שהגישה המדינה נטען כי לא ניתן לבצע את הפרדה בין החלקים השונים של השטח שעבר הפקעה וכי יש לראות את ההתפתחות הצפויה בשטח בעתיד, התפתחות שלא פורטה, כחלק ממימושה של ההפקעה המקורית. כמו כן, המדינה טענה כי ההשתלטות החקלאית על חלק מהאדמות נעשתה כפי הנראה בתום לב והיא מוגנת, למרות שנסיבותיה אינן ברורות.

ב-7.1.2019 דחה בית המשפט את העתירה בנימוק שלא נמצא יסוד עובדתי לקבוע כי הפקעת האדמות לא מומשה.

מצב העתירה: נדחתה