בג"ץ 2055/17 ראש מועצת הכפר עין יברוד ואח' נ. כנסת

בתחילת מרץ 2017 עתרו 23 ראשי מועצות של כפרים פלסטיניים, ו-13 ארגוני זכויות אדם, בהם יש דין, לבג"ץ, בדרישה שבית המשפט יורה על ביטול החוק להפקעת אדמות פלסטיניות פרטיות בגדה המערבית (חוק ההסדרה). העותרים אף ביקשו מבית המשפט להוציא צו ביניים שימנע מהמדינה להתחיל בהליכי ההפקעה של האדמות.

בעתירה נטען שהחוק – שעבר בניגוד לדעת היועץ המשפטי לממשלה, היועץ המשפטי של הכנסת והיועץ המשפטי של משרד הביטחון – אינו חוקתי מכיוון שהוא מהווה הפרה בוטה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק ההסדרה כובל את שיקול הדעת של הרשויות ומחייב אותן להפקיע מפלסטינים את זכויות השימוש וההחזקה שלהם באדמותיהם הפרטיות לתקופה בלתי מוגבלת. בנוסף, החוק אינו מאפשר לפלסטינים כל אפשרות להתנגד להליכי ההפקעה.

על פי נתוני שלום עכשיו, החוק יביא להפקעה של למעלה מ-8,000 דונם של אדמות פרטיות עליהן קיימת בנייה בלתי חוקית ועוד עשרות אלפי דונם עליהם ניטעו גידולים חקלאיים. האדמות המיועדות להפקעה מצויות בבעלות של אלפי פלסטינים, בהם רבים מתושבי הכפרים המיוצגים בעתירה.

יתרה מכך, החוק מפר איסורים מוחלטים של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ושל דיני הכיבוש ואמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, שמחייבים את מדינת ישראל לשמור על זכויות התושבים בשטח הכבוש ואוסרים על הפקעת רכושם שלא לצורך ביטחוני מיידי. בעתירה הודגש כי יישום הוראות החוק עלול לסבך את האזרחים ואנשי כוחות הביטחון שיתבקשו להוציאו לפועל בביצוע פשעי מלחמה, וכן את חברי הכנסת שהצביעו בעדו. כמו כן, עצם חקיקת החוק מהווה חריגה מסמכות הכנסת, שאינה מוסמכת להסדיר את דיני המקרקעין בשטח שאינו שטח ריבוני של מדינת ישראל.

"מדובר בחוק שבריש גלי מתאנה לקרבנות ומעניק פרס לעבריינים", נכתב בעתירה. "בחקיקת החוק, הכנסת התיימרה להפקיע זכויות באדמות המצויות מחוץ לשטח המדינה מאנשים שאינם אזרחים או תושבים של ישראל ולפיכך אינם שותפים ואינם מיוצגים בהליך החקיקה שהם קורבנותיו. זוהי ההגדרה מילונית של משטר רודני".

בתגובת הממשלה, שהוגשה על ידי עורך דין פרטי לאחר שהיועמ"ש סירב לייצג את הממשלה בבג"ץ, נטען כי החוק הוא פתרון לצורך לאומי, ו"מענה אנושי מידתי וסביר למצוקה אמיתית של תושבים ישראלים". הממשלה אף הוסיפה כי למעשה החוק הוא לטובת בעלי הקרקעות הפלסטינים, שמעוניינים למכור את אדמתם אך אינם יכולים לעשות זאת בשל חוקי הרשות הפלסטינית. עוד נטען כי החוק עומד במבחן החוקתיות הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי. עם זאת, הודתה הממשלה בתגובתה כי למעשה התכלית המרכזית של החוק היא פוליטית, קרי מניעת הריסת בתים בהתנחלויות ומאחזים, גם כאשר מבנים אלה נבנו בניגוד לחוק ועל קרקע פלסטינית פרטית, ועל אף שמדובר בפגיעה בזכות הקניין של בעלי הקרקעות הפלסטינים.

מצב העתירה: בהליכים