בג"ץ 748/22, עיד נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'
מועד הגשת העתירה: 31.1.2022
עאמר עיד מהכפר בורין הוא הבעלים הרשום של חלקה חקלאית. במשך עשרות שנים עיד ובני משפחתו עיבדו את האדמה וגידלו בה עצי זית, עצי שקד ועצי תאנה למחייתם. בחלק אחר של החלקה הם זרעו גידולים עונתיים ודגנים.
עד שנת 2000, בני המשפחה הגיעו לחלקתם ועבדו בה ללא הגבלות כלשהן. החל משנה זו בני משפחת עיד, כמו גם חקלאים אחרים באזור, סובלים מתקיפות חוזרות ונשנות באדמות הפרטיות שלהם ובסביבותיהן, אלימות שיוצאת מההתנחלות יצהר או מהמאחזים שלה הנמצאים בסמוך לאדמות הפלסטיניות.
באופן פרדוקסלי, כתוצאה מההתעמרויות של המתנחלים הישראלים, הצבא הטיל הגבלות דווקא על החקלאים הפלסטינים והגביל את הגעתם לאדמות לפעמיים בשנה בלבד – בעונת החריש ובעונת המסיק – ואף זאת בכפוף לתיאום עם הרשויות הישראליות, ולעיתים קרובות באופן שאינו מאפשר עיבוד חקלאי נאות.
גם במועדים המתואמים בתקופת החריש והמסיק כאשר הגיעו בני המשפחה לעבוד בחלקתם, הם סבלו מהתנכלויות אלימות מצד ישראלים, אשר כללו יידוי אבנים, גלגול סלעים ממעלה הגבעה, פגיעה בכלי עבודה ואף הצתת עצי זית ועקירת שתילים. מעבר לכך, בחלק ששימש לגידולים העונתיים, נמנעה באופן שיטתי היכולת של משפחת עיד לעבד את אדמתה על ידי רבש"ץ ההתנחלות יצהר, אשר הבהיר באופן חוזר ונשנה כי הוא הסמכות העליונה בשטח.
בחודש אפריל 2020, ישראלים שככל הנראה הגיעו מההתנחלות יצהר או מהמאחזים שבסביבתה, נכנסו עם טרקטור לחלקתו של עיד והחלו לעבוד בה. הוא דיווח על כך למת"ק הפלסטיני ולמיטב ידיעתו הדיווח הועבר גם למת"ק הישראלי. על אף זאת, אף גורם מטעם הרשויות הישראליות לא הגיע למקום. לאחר שהטרקטור עזב, עיד התקרב לאדמתו אך הרבש"ץ החמוש של ההתנחלות יצהר הבהיר לו כי עליו לעזוב את המקום.
העבודות הבלתי חוקיות באדמה הפרטית נמשכו באופן יומיומי גם בחודש מאי 2020, כאשר הפולשים מגיעים עם מספר כלי עבודה מכיוונה של ההתנחלות הסמוכה יצהר. בהמשך, המתנחלים הישראלים אף גידרו את החלקה ולאחרונה הוקמה שם תשתית להשקייה במה שנראה ככרם גפנים. הרשויות הישראליות המשיכו לא לעשות דבר על מנת למנוע את הפלישה וחיילי הצבא אף מנעו מעאמר עיד מלהיכנס לאדמתו הפרטית כמצוות רבש"ץ ההתנחלות.
ביוני 2020, עיד הגיש תלונה במשטרת ישראל על פלישה לאדמתו הפרטית. בהעדר תגובה מהמשטרה, פנו עורכי דין מטעם יש דין ארבע פעמים בשמו של עיד ליועץ המשפטי של הצבא בגדה המערבית, בדרישה שהצבא יפעיל את סמכותו ויפנה את הפולשים הישראלים מהאדמות הפרטיות. למרות כל אלו, עד היום ומזה כמעט שנתיים קיימת ומשגשגת הפלישה הבלתי חוקית בחלקה הפרטית של משפחת עיד, ללא נקיפת אצבע מצד הרשויות הישראליות. בני המשפחה מנועים מלהיכנס לשטח נרחב מחלקתם, לעבד, לזרוע או לנטוע, להפיק פרנסה וליהנות מפירות האדמה.
ב-31.1.2022 עתר עאמר עיד לבג"ץ, בסיוע יש דין, בדרישה שכוחות הצבא והמינהל האזרחי האמונים על שמירת החוק והסדר בגדה המערבית ישתמשו בסמכותם ויסלקו את הפולשים מאדמתו הפרטית.
בעתירה נטען כי התנהלות הצבא עומדת בסתירה לחובות המוטלות עליו על פי הדין הבינלאומי ההומניטרי והדין המקומי, לרבות פסיקות בית המשפט העליון, וכן על פי המשפט המינהלי הישראלי. ליבת חובתו של המפקד הצבאי בשטח הכבוש היא להבטיח את הסדר והחיים הציבוריים. סמכות זו כוללת הן את ביטחון הכוח הכובש והן את טובת הנכבשים, אשר מהווים אנשים מוגנים, כהגדרתם באמנת ג'נבה הרביעית. כמו כן, המשפט הבינלאומי קובע כי הכוח הכובש מחוייב לשמור על הרכוש והקניין של התושבים המוגנים.
בעתירה הודגש כי התנהלות הצבא מנוגדת לתכליתו ולהוראותיו של צו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) (מס' 1586), תשס"ח-2007. צו זה נחקק לשם התמודדות עם התופעה העבריינית של פלישות חקלאיות לאדמות פלסטיניות על ידי ישראלים, והדגש בו הוא על טיפול מהיר ויעיל בפלישות לקרקע פרטית (15 ימים להגשת תצהיר הסבר מצד הפולשים המשתמשים במקרקעין; בחלוף 15 ימים ממועד מסירת ההחלטה בעניין התצהיר שהוגש, ניתן להפסיק ולסלק את השימוש המפריע). על פי הגדרת הצו בדבר שימוש מפריע, פעולות יישור הקרקע וחשיפתה, הגידור והנטיעות בחלקתו של עיד ללא הסכמתו, מהוות שימוש מפריע במקרקעין פרטיים.
לסיכום נטען בעתירה, שהצבא לא רק שמונע מעאמר עיד להיכנס לאדמתו באופן חופשי, אלא אף מאפשר ואפילו מעודד בהתנהלותו ובמחדליו למתנחלים ישראלים, עבריינים מפרי חוק, להיכנס לאדמתו ולהשתלט על קניינו הפרטי. כך, התנהלות הצבא מפרה את חובותיו הבסיסיות ביותר במשפט הבינלאומי, ופוגעת בזכויות בעל האדמה לקניין פרטי, לחופש התנועה, לכבוד האדם וליכולתו להתקיים ולקיים את משפחתו בכבוד.
מצב העתירה: בהליכים