בג"ץ 10167/17 עבד אל מומן עבד אללה נ. היועץ המשפטי לממשלה

מועד הגשת העתירה: 28.12.2017

סמאח עבד אל מומן עבדאללה בת ה-18, תושבת הכפר עמוריה, נורתה למוות בנובמבר 2015 בזמן שחזרה יחד עם בני משפחתה משכם, שם למדה קוסמטיקה. בני המשפחה היו בדרך לביתם כאשר התקרבו למחסום חווארה. בזמן שהם עברו במכוניתם במחסום, כדור שנורה על ידי חייל צה"ל חדר את שמשת המכונית ופגע בראשה של סמאח, שישבה עם אחיה ואחותה במושב האחורי. סמאח מתה כעבור שלושה שבועות בבית החולים בילינסון בפתח תקוה. הירי, כך הסבירו בצבא, בוצע לאחר שפלסטיני חמוש בסכין ניסה לדקור אזרחים ישראלים בטרמפיאדה ליד המחסום, וסמאח ככל הנראה נפגעה בשוגג.

המדיניות הרשמית בצה"ל קובעת שיש לחקור כל מקרה שבו אזרח פלסטיני נהרג על ידי חיילים, אלא אם מדובר ב"אירוע לחימתי של ממש". למרות זאת, בצבא סירבו לחקור את נסיבות מותה של סמאח, בשל העובדה שלטענת הצבא אירוע הדקירה היה אירוע "לחימה".

לאחר שפניות לפרקליטות הצבית וליועמ"ש לא הובילו לפתיחת חקירת מצ"ח, עתר אביה של סמאח באמצעות יש דין לבג"ץ. בעתירה נטען כי ההגדרה של הפצ"ר ל"אירוע לחימה", שכוללת גם מעשה אלימות של יחיד אפילו ללא נשק חם, מנוגדת למשפט הבינלאומי, להמלצות ועדת טירקל ולהגדרות של הפצ"ר עצמו, והיא מעקרת למעשה את ההתחייבות של היועמ"ש בפני בג"ץ לחקור מקרי מוות של אזרחים פלסטינים.

העתירה מבהירה כי על פי המשפט הבינלאומי, יש להבחין בין אירועי לחימה מובהקים לבין אירועים של הפרת סדר או של אלימות בעלי אופי אזרחי שמחייבים תגובה אכיפתית – שיטורית. הגם שהבחנה זו אינה תמיד קלה ליישום, ברור שאירוע אינו לחימתי כשהוא נעדר לחימה "של ממש", דוגמת אירוע שבו כוחות לוחמים חמושים יורים זה על זה. במציאות של כיבוש צבאי ובוודאי כיבוש ארוך טווח, האבחנה הזאת מתחזקת לנוכח חובתה של המעצמה הכובשת לשמור על הסדר והביטחון באזור.

עוד נטען כי המקרים שבהם מפגע בודד ביצע פיגוע דריסה או דקירה, כפי שקרה באירוע שהוביל למותה של סמאח, אינם נכנסים לגדר הקטגוריה של לחימה אלא של אלימות ספוראדית, הפרת סדר או מהומות, שהכוחות המגיבים להם מתפקדים ככוח שיטורי ולא ככוח לוחם.

ההחלטה שלא לפתוח בחקירה, על אף המדיניות המוצהרת של הצבא, אינה יוצאת דופן. על פי נתוני בצלם, ב-2015 נהרגו 76 פלסטינים בגדה המערבית מידי חיילי צה"ל. עם זאת, על פי הנתונים שהועברו ליש דין, רק ב-21 מהמקרים נפתחה חקירה. רבים ממקרי ההרג של פלסטינים ב-2015 התרחשו על רקע גל האלימות שפרץ בגדה באותה שנה. ב-2016 נורו למוות 57 פלסטינים תושבי הגדה על ידי חילי צה"ל, אך נפתחו רק 10 חקירות מצ"ח באופן מיידי, כפי שמתחייב ממדיניות הפתיחה בחקירה של צה"ל.

בתגובה לעתירה, בפברואר 2018 הודיעה התובעת הצבאית הראשית כי הוחלט לפתוח בחקירת מצ"ח שתבחן את נסיבות מותה של סמאח. במכתב שנשלח ליש דין נכתב כי ההחלטה לפתוח בחקירה התקבלה בעקבות טענת העותרים כי ייתכן שהירי הקטלני בוצע ממגדל שמירה שממוקם צפונית למחסום חווארה, ושהכדור שפגע בסמאח חדר מהשמשה הקדמית, בניגוד לסברה בפרקליטות הצבאית שהירי בוצע על ידי חיילים שעמדו בכיכר מאחורי הרכב וירו לעבר הדוקר. בעקבות ההחלטה ביקשה המדינה למחוק את העתירה, מבלי לקיים דיון בסוגיה העקרונית מתי פותחים בחקירה בעקבות מקרי מוות של פלסטינים. יש דין, בשם העותרים, התנגדו לבקשה.

בתגובת המדינה לעתירה נטען כי משהתקבלה ההחלטה לפתוח בחקירה בנסיבות מותה של סמאח והתייתר הסעד הפרטני, אין כל טעם לקיים דיון בשאלות הנוגעות למדיניות החקירה הכללית ואופן יישומה משום שאלה תיאורטיות בלבד. בנוסף, נכתב בתגובה כי החלטה בעניין סיווגו של אירוע כ"אירוע לחימתי של ממש" וההחלטה בעניין פתיחת חקירה פלילית נטועה בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, ולא מדובר בהחלטה הניתנת לקביעה קטגורית מראש.

בינואר 2019 התקיים דיון בבג"ץ שעסק במדיניות הפתיחה בחקירה של הצבא, ובאופן יישומה. בעקבות הדיון העתירה נמחקה.

מצב העתירה: נמחקה