בג"ץ 10587-04-26 ראש מועצת ג'בע ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח'

הכפר ג'בע שוכן במרכז הגדה המערבית והוא ביתם של כ-4,000 תושבים פלסטינים. בשנת 1984 הוקמה בסמוך לג'בע ההתנחלות גבע בנימין (המכונה גם "אדם"), על אדמות הכפר שעליהן הכריזה ישראל כאדמות ציבור ("אדמות מדינה"). יותר מקילומטר מזרחית להתנחלות, הוקם בשנת 2004 מאחז המכונה בני אדם, גם הוא על אדמות ג'בע שהוכרזו כאדמות ציבור. המאחז נבנה בניגוד לדין, מחוץ לתחום שיפוט קיים של יישוב כלשהו, ללא תוכנית מתאר בתוקף ובוצעה בו בנייה בלתי חוקית רבה.

בינואר 2023 החל המינהל האזרחי להכריז על האדמות שסביב המאחז בני אדם כאדמות ציבור, במטרה מוצהרת לייצר רצף של אדמות ציבור בין המאחז להתנחלות. בדצמבר 2025 הוציא המפקד הצבאי בגדה המערבית "צו תחום שיפוט" שהוסיף למעלה מ-1,100 דונם לתחום השיפוט של ההתנחלות גבע בנימין, כך שיכלול גם את המאחז הבלתי מורשה בני אדם ויאפשר להכשירו בדיעבד. ההרחבה החדשה של תחום השיפוט יצרה בתוכו שתי מובלעות של אדמות פלסטיניות פרטיות – אחת בת 111 דונם ואחת בת 11 דונם.

באפריל 2026 עתרו ראש מועצת הכפר ג'בע, בעלי אדמות פרטיות שנכלאו במובלעות שנוצרו והארגונים יש דין ובמקום לבג"ץ, בדרישה שיורה למפקד הצבאי לבטל את הצו שמרחיב את תחום השיפוט של ההתנחלות גבע בנימין. בעתירה נטען כי הצו מהווה הקצאה של מקרקעין לשימוש הבלעדי של האוכלוסייה הישראלית, תוך הדרה מוחלטת של התושבים הפלסטינים מן השטח ותוך פגיעה קשה בזכויותיהם הקנייניות ובחופש התנועה שלהם. ליבה של העתירה עוסק בשני נושאים מרכזיים:

ראשית, העברת אדמות ציבוריות לידי ישראלים בלבד – כדי להכשיר את המאחז, המפקד הצבאי גרע שטח עצום אשר שימש שנים ארוכות למרעה וחקלאות של פלסטינים, בעיקר תושבי הכפר ג'בע, וכן היווה מקום מושבם של רועים פלסטינים. הצו העביר את השטח לשימושה הבלעדי של האוכלוסייה הישראלית, שכן פלסטינים אינם מורשים להיכנס לתחומי השיפוט של ההתנחלויות. בכך הפך כלי מינהלי-מוניציפלי למנגנון מפלה אשר מדיר את התושבים הפלסטינים, וזאת בניגוד לעקרונות היסוד של דיני התפיסה הלוחמתית ובסתירה לחובות הנאמנות המוטלות על הכוח הכובש.

שנית, ה"מובלעות": אדמות פרטיות של פלסטינים הנכלאות בתוך התנחלויות – כאמור, צו תחום השיפוט יצר שתי מובלעות של אדמות פלסטיניות פרטיות שלא עלה בידי המינהל האזרחי להכריז עליהן כרכוש ממשלתי. עד לפרוץ המלחמה בעזה, הגישה של פלסטינים לאדמות אלו הייתה חופשית, והם גידלו בחלקותיהם חיטה ושעורה וגידולים נוספים בהתאם לתנאי השטח. במובלעת הגדולה התגוררה קהילת רועים. אלימות מצד מתנחלים מאז פרוץ המלחמה מנעה מבעלי הקרקעות להגיע לאדמותיהם וקהילת הרועים שהתגוררה במקום עשרות שנים גורשה בכוח הזרוע.

ניסיון העבר מלמד כי אף שהצו מחריג את המובלעות משטח השיפוט של ההתנחלות, סופן שייגזלו בידי המתנחלים ו"ייבלעו" בתוך ההתנחלות. כך למשל, עוד לפני ההרחבה הנוכחית של גבע בנימין נכללו בתחום השיפוט של ההתנחלות שש מובלעות של אדמות פרטיות, בכולן קיימות פלישות בלתי חוקיות ונבנו עליהן כבישים, בתים ומבני ציבור המשמשים את המתנחלים. התוצאה היא שההתנחלות חולשת בפועל על כל השטח, לרבות האדמות הפלסטיניות הפרטיות, ובעלי האדמות שנכלאו בתוך תחומי התנחלויות איבדו את אדמותיהם.

בהוצאת צו המקצה שטח להתנחלות, תוך ידיעה שזכויותיהם של בעלי האדמות הפרטיות שנותרו בו ייגזלו מהם הלכה למעשה, המפקד הצבאי חורג מסמכותו ומפר את חובותיו להגן על זכות הקניין הפרטי של התושבים המוגנים, ולהימנע מפעולות הפוגעות בקניינם.

בעתירה נטען כי צו תחום השיפוט פוגע פגיעה קשה בזכויות יסוד של תושבי הכפר ג'בע, בייחוד בזכות הקניין הפרטי ובחופש התנועה. הצו גוזל אדמות פרטיות ואדמות ציבוריות שנועדו לשרת את כלל האוכלוסייה בשטח ומעבירן לשימוש ישראלי בלבד, תוך פגיעה בשוויון והפליית הפלסטינים בחלוקת המשאב הציבורי המוגבל והחשוב. הצו מהווה למעשה "פרס" לעבריינות, הוא מנוגד לחובותיו של המפקד הצבאי והוצא למען תכלית פסולה של הכשרה של מאחז לא חוקי.

מצב העתירה: בהליכים