עתירה לאפשר לנפגעי עבירה לעיין בחומר החקירה

בג"ץ 5090/11 – ארגון יש דין – מתנדבים למען זכויות אדם נגד פרקליט המדינה

מועד הגשת העתירה: 7.7.11

ביוני 2010 הוציאה פרקליטות המדינה הנחיה חדשה, הנחיה 14.8, המצמצמת משמעותית את יכולתם של קורבנות עבירה לעיין בתיקי חקירה לאחר שנסגרו. ההנחיה קבעה כי במקרה שתיק חקירה נסגר בשל היעדר ראיות מספיקות, לא יימסר חומר החקירה לקורבנות העבירה משום שקיימת אפשרות תיאורטית כי תיק החקירה ייפתח בעתיד, והעיון של קורבנות העבירה בתיק יכול לפגוע באפשרות להגיש כתב אישום בתיק.

שיעור תיקי החקירה שנסגרים בשל היעדר ראיות מספיקות הוא כ-80% ומשמעות ההנחיה היא שבפועל, קורבנות העבירה לא יוכלו לערור על רוב גדול מהחלטות סגירת התיקים של הפרקליטות. אף שרשמית זכות הערר קיימת, בפועל ערר שמוגש מבלי שלקורבן יש יכולת לעיין בתיק ולמצוא את כשלי החקירה הוא ירייה באפילה ותו לא. יש לציין כי עד יוני 2010, קיבלו ארגונים שונים המסייעים לנפגעי עבירה חומרי חקירה מהמשטרה והפרקליטות במרבית המקרים, אם כי נרשמו לעתים עיכובים ניכרים במסירת המידע.

לאחר שכשלו הניסיונות להגיע לפשרה עם הפרקליטות, עתר יש דין – בשיתוף עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ונגה, המרכז הישראלי לזכויות נפגעי פשיעה מיסודה של הקריה האקדמית אונו – לבג"ץ, בדרישה לבטל את הנחיה 14.8, משום שזו פוגעת פגיעה חמורה ביכולת של נפגעי עבירה לערור. "מניעת צילום חומר החקירה", נכתב בעתירה, "מרוקנת מתוכן את זכותו של המתלונן בתיקים אלה לערור על החלטות סגירת התיקים, הקבועה בסעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי ומותירה אותו כסומא בעלטה באשר למניעי ההחלטה שקיבל [מפקד המשטרה]".

המדינה טענה בתגובתה כי "תיקים שנסגרו בעילה זאת, הם תיקים גבוליים מבחינה ראייתית, שמתן האפשרות לעיין בהם עשוי להחליש את משקל עדותו של המתלונן במשפט, כמו גם את משקל עדותם של אחרים הקשורים אליו, וכתוצאה מכך יפגע המשך ניהול התיק, ככל שיוחלט לקבל את הערר ולהגיש כתב אישום".

ב-13.12.14 הציע בית המשפט לצדדים למחוק את העתירה, ובתנאי שהפרקליטות תאפשר לקורבן העבירה לעיין בתיק, לאחר שיחתום על מסמך המעיד שהוא מבין שעצם העיון מחליש את האפשרות להגשת כתב אישום. הצדדים הסכימו לכך וב-20.3.14 ניתן להסכמה תוקף של פסק דין.

מצב העתירה: העתירה הסתיימה בהסכם פשרה.