בג"ץ 4064/14 – אחלאס סאייל מוסטפה א-שתייה נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

עד שנת 2013 יכלו פלסטינים שרכושם הוחרם במעברי גבול לפנות לבתי המשפט הצבאיים בגדה ולדרוש אותו חזרה. אולם, תיקון 36 לצו בדבר הוראות ביטחון בגדה קבע כי לא ניתן לערער יותר על החרמת רכוש. למעשה, הברירה היחידה שנותרה בפני אותם תושבים פלסטינים היא לעתור בכל פעם לבג"ץ, אף כשהעלות של העתירה עולה על סכום הכסף שהוחרם, ועל אף שהמחסומים הכלכליים והפיזיים הכרוכים בעתירה לבג"ץ מונעים בפועל מתושבים פלסטינים גישה לערכאות.

ביוני 2014 עתרה צעירה פלסטינית לבג"ץ, בסיוע יש דין, לאחר שחודשיים קודם לכן, בעת שובה מכנס בירדן, עוכבה במחסום אלנבי לחקירה שנמשכה שמונה שעות ובסופה הוחרם הכסף שבידה בטענה שהוא שייך להתאחדות בלתי מוכרת. זאת, אף על פי שהציגה קבלות על כך שחלק מהכסף הגיע מאמה ונועד לרכישות בירדן וחלק מהכסף מקורו במשכורתה. אנשי כוחות הביטחון שהיו במחסום סירבו להשאיר לה ולאחותה שליוותה אותה די כסף כדי לשוב לביתן.

בעתירה דרש ארגון יש דין יש דין לא רק להשיב לעותרת את כספה, אלא אף לבטל את תיקון 36, שמאלץ פלסטינים לעתור לבג"ץ במקום להתדיין בנושא בבית דין צבאי רגיל.

בג"ץ דן בנושא יחד עם שתי עתירות נוספות, ובינואר 2016 קבע כי נוהל החרמת כספים מחשודים בטרור חוקי, אולם השופטים קבעו כי על המפקד הצבאי בגדה המערבית להקים מנגנון להשגה או ערר על החלטות החרמה, במסגרת בתי הדין הצבאיים, ולעדכן את בית המשפט על כך בתוך ארבעה חודשים. בית המשפט קיבל את בקשת יש דין לדחיית הדיון בתיקי ההחרמה הפרטניים עד לעדכון שתמסור המדינה על הקמת המנגנון.

במאי 2017 הציגה המדינה בבג"ץ צו המורה על הקמת ועדה, שתבחן השגות בנוגע לרכוש שהוחרם ותמליץ למפקד הצבאי האם להשיבו. בג"ץ דחה את טענות יש דין לפיהן הוועדה, שאינה פורום עצמאי, למעשה לא תשנה דבר ופלסטינים שרוצים להשיג על ההחלטה להחרים את רכושם עדין יידרשו לעתור לבג"ץ.  "נראה לנו כי ניתן לקוות שהוועדה, גם אם פעולתה מוגדרת כ'המלצה', תתן מענה הוגן והולם לצורך במנגנון השגה",  נכתב בפסק הדין.  "חזקה כי מפקד האזור, למעט מקרים נדירים עד מאוד, יקבל את שתאמר הוועדה".

מצב העתירה: נמחקה.