הזכות לערור על החלטות שקיבלו רשויות שלטוניות היא אחד המנגנונים שנועדו לאזן ולבלום את הכוח המופקד בידי הרשויות, ולמנוע הפעלה שרירותית של הסמכויות המסורות להן. זכות הערר מאפשרת מידה מסוימת של שקיפות, בקרה וביקורת על פעולות הרשויות והחלטותיהן, משמשת אמצעי מרסן ומפקח על פעולתן ותורמת לאמון הציבור בהן.
באוגוסט 2002 פרסמה פרקליטת המדינה הנחיה שלפיו יש לכבד את זכותו של מתלונן לעיין בחומר החקירה לצורך הגשת ערר או עתירה לבג"ץ על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, היות ו"חומר זה נדרש לאזרח כדי לאפשר לו למצות זכות שהקנה לו החוק במפורש". עם זאת, הובהר כי ישנם שיקולים נוספים מלבד זכותו של המתלונן, אשר יש לשקול אותם בטרם יורשה העיון. ההנחיה הכירה בכך שהעיון בחומר החקירה נחוץ למתלונן כדי לבחון את הבסיס להחלטת גורמי החקירה והתביעה.
בעקבות ההנחיה, היועצים המשפטיים של יש דין עיינו לאורך השנים במאות תיקי חקירה שנסגרו ושהארגון מייצג את המתלוננים בהם. העיון בחומרים שבתיקי החקירה הוביל, נכון לכתיבת נייר העמדה, להגשתם של 185 כתבי ערר, מרביתם על סגירתם של תיקי חקירה בלי לחקור או בלי שהחקירה הושלמה, ומקצתם על סגירת התיק בלי הגשת כתב אישום (אף על פי שיש בתיק ראיות המצדיקות הגשת כתב אישום(.
עררים שעניינם השלמת חקירה או פתיחה בחקירה הוגשו רק במקרים שנראה היה שיש סיכוי סביר שפעולות חקירה נוספות יובילו להגשת כתב אישום. במקרים רבים שבהם לא מוצתה החקירה לא הוגשו עררים בשל הזמן הרב שחלף מיום ביצוע העבירה, וההנחה כי השלמת החקירה בפעולות כגון איסוף ראיות בשטח, חקירת עדים, עריכת מסדרי זיהוי וכדומה כבר לא תהיה אפקטיבית.
אולם, ביוני 2010 פרסם פרקליט המדינה דאז משה לדור הנחיות חדשות, שרוקנו את זכות העיון מתוכן ויצרו מצב שבו רק יחידי סגולה יוכלו לממשה ולקרוא תיגר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה. בין השאר נקבע כי ככלל לא ניתן לעיין בתיקים שנסגרו בשל חוסר ראיות.
בנייר העמדה המליץ יש דין להשיב את לשון ההנחיה לקדמותה, באופן שיאפשר למתלוננים לעיין בחומר המצוי בתיק החקירה. עוד הומלץ לקבוע נהלים שיבטיחו כי מתלוננים ו/או באי כוחם יקבלו הודעה בדבר סגירת תיק החקירה בתלונתם וכי הודעה זו תימסר בסמוך למועד סגירת התיק.
בנוסף, יש דין עתר לבג"ץ, יחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ומרכז נגה לזכויות נפגעי פשיעה, בדרישה שבית המשפט יבטיח את זכות העיון של הקורבנות. בעקבות העתירה, ובעקבות ביקורת של בית המשפט, הוחלט שיש לאפשר למתלונן שמבקש להגיש ערר על החלטה לסגור תיק לעיין בחומר החקירה, אולם עליו לדעת שייתכן שהדבר יחליש את משקל עדותו ומשקלן של ראיות נוספות.