מתנחלים במדים: אלימות של אזרחים ישראלים במדי צבא כלפי פלסטינים בגדה המערבית

ישראל ציידה אלפי מתנחלים בכלי נשק ובמדי צבא והעניקה להם כוח קטלני ללא מנגנוני פיקוח ראויים על הפעלתו. ירי, תקיפות אלימות, הסגת גבול, גניבה ופגיעה ברכוש הם רק חלק מהדוגמאות לאירועים שבהם אזרחים ישראלים ביצעו עבירות כלפי פלסטינים בחסות הנשק והמדים הצבאיים בשנתיים האחרונות. את הפגיעות האלו ביצעו מתנחלים-חיילים בתפקיד צבאי תוך חריגה מסמכות, מתנחלים-חיילים בחופשה שלא במסגרת פעילות רשמית, או מתנחלים במדים שפעלו באופן עצמאי.

יחידות הגנה מרחבית (הגמ"ר), רכזי ביטחון שוטף (רבש"צים) וכיתות כוננות הם חלק ממערך האבטחה הצבאי-אזרחי של ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. "מתנחלים במדים" אינו מתיימר לבחון את התפיסה הביטחונית הזו או את נחיצותה, אלא להצביע על ההשלכות המסוכנות של שיטת פעולה זו ושל היעדר מנגנוני פיקוח עליה. הדו"ח מציג ומנתח את האופן שבו אזרחים ישראלים מנצלים את הכוח והסמכות שנלווים למדי צבא ונשק כדי לבצע עבירות ולפגוע בפלסטינים.

אנשי כוחות הביטחון לובשים מדים על מנת להזדהות ולתת אישוש ויזואלי לכך שהם בעלי סמכות, והם אמורים לפעול בשם החוק ובהתאם למחויבותו של המפקד הצבאי לפי דיני הכיבוש. לעומת זאת, כאשר אזרח לובש מדים שלא ברשות או פועל עם מדים מחוץ לתחום סמכותו, הוא באופן מילולי לוקח את החוק לידיו, עוטה על עצמו מראית של שייכות לצבא ועושה שימוש לרעה בכוח שמעניקים המדים.

האירועים המשובצים בדו"ח הם רק מדגם זעיר של תופעה שפנים רבות לה, החושפים את האופן שבו מתנחלים במדים פוגעים בפלסטינים: חייל בחופשה שמחליט ללבוש מדים ולהשתמש בנשק; רבש"ץ שפועל מחוץ לתחום מרחב השמירה שלו; חיילי הגמ"ר שפועלים ללא סמכות; או מתנחלים שמתחזים לחיילים. בפועל, קשה עד בלתי אפשרי להבחין בין חייל הגמ"ר, חבר כיתת כוננות או מתנחל שהחליט באופן עצמאי ללבוש מדים, ובוודאי לא ניתן לדעת אם מדובר בחייל בשירות מילואים פעיל או באזרח שעטה על עצמו מדים והחליט לקחת את החוק לידיים. יתר על כן, מובן כי עבור נפגעי העבירה הפלסטינים מי שפגע בהם הוא לובש מדים ישראלי המייצג את החוק בשטח הכבוש.

הרשויות הישראליות מצידן נותנות רוח גבית לאלימות של מתנחלים במדים נגד פלסטינים, לא רק באמצעות חלוקת מדים ונשק, אלא גם בכך שאינן אוכפות את החוק על העבריינים. כאשר מוגשות תלונות נגד הפוגעים, רשויות האכיפה מנסות על פי רוב לחמוק מאחריותן לחקור את האירוע: הפרקליטות הצבאית טוענת כי האלימות לא התבצעה במסגרת פעילות צבאית ולכן האירוע לא תחת אחריותה, ואילו המשטרה סוגרת את תיקי החקירה או טוענת שהפעולות בוצעו על ידי אנשים במדי צבא ועל כן לא בסמכותה לחקור.

אף שרבים מהמתנחלים שחוילו בתחילת המלחמה במסגרת כיתות כוננות וגדודי הגמ"ר כבר אינם בשירות מילואים פעיל, הצבא השאיר בידיהם את הנשק והמדים. בכך משיגה ישראל שתי תוצאות שהיא חפצה בהן. ראשית, הייעוד המקורי – "הגנה מרחבית", סיוע לכוחות הביטחון לשמור על האזרחים הישראלים המתגוררים בהתנחלויות בגדה המערבית. ושנית, השימוש העברייני שעושים מתנחלים בנשק ובמדים על מנת לפגוע בפלסטינים ולדחוק אותם מאדמותיהם, מסייע לישראל לממש את שאיפתה להשתלט על עוד קרקעות בגדה המערבית ולספח את השטח ללא תושביו.

"מתנחלים במדים" מוכיח כי באופן עקבי וכמדיניות, ישראל מאפשרת טשטוש מכוון בין מתנחלים לכוחות צבא, ומקדמת פעולות אלימות של מיליציות אזרחיות הפועלות למען אינטרסים התנחלותיים נגד אוכלוסייה אזרחית פלסטינית בגדה המערבית. פרקטיקות אלו של ישראל מנוגדות לחובותיה לפי הדין הבין-לאומי ככוח הכובש בגדה המערבית ופוגעות באופן קשה בזכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית.