"לא עלה בידינו לאתר את מבצע העבירה": כישלון מערכת אכיפת החוק לחקור ולהעמיד לדין חיילים ושוטרים שביצעו עבירות פליליות נגד פלסטינים בגדה המערבית

מנגנון אכיפת החוק על חיילים ושוטרים ישראלים הפועלים בשטחים הכבושים חל הן מתוקף הוראות המשפט הישראלי והן לאור החובות המוטלות על הכוח הכובש בגדה המערבית לפי המשפט הבינלאומי. למדינת ישראל ישנה חובה לבצע חקירות יעילות כאשר קיים חשד שאנשי כוחות הביטחון ביצעו עבירות כנגד פלסטינים, ובמקרים המתאימים להעמיד אותם לדין.

הטיפול של מערכת אכיפת החוק הישראלית בכל הנוגע לחיילים ולשוטרים המבצעים עבירות כלפי פלסטינים רצוף בעיות, חלקן פרטניות וחלקן מבניות ועקרוניות. יש דין – המתעד זה למעלה מעשור פגיעות של כוחות הביטחון הישראלים בפלסטינים וברכושם בשטחים הכבושים – מפרסם מדי שנה נתונים מפורטים וניתוח מעמיק אודות כישלון מערכת אכיפת החוק בכל הנוגע לחקירה ולהעמדה לדין של אנשי כוחות הביטחון החשודים בביצוע עבירות כלפי פלסטינים.

דף המידע מתמקד בדפוס אחד מתוך מגוון הבעיות המועלות לאורך השנים בפרסומים של יש דין. הוא מציג דוגמאות לחמישה תיקי חקירה בהם למצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) או למח"ש (מחלקת חקירות שוטרים) היה חשד סביר שאנשי כוחות הביטחון ביצעו עבירה פלילית, אך התיקים נסגרו בשל כישלון החוקרים, או חוסר מאמץ מצדם, לאתר את מבצעי העבירה.

הדוגמאות מראות כי רשויות החקירה לא משלימות אפילו את פעולת החקירה המתבקשת המינימלית – למצוא את כוח הצבא או המשטרה שהיה באירוע ולתשאל או לחקור את המעורבים. סגירת התיקים בעילה כי "לא עלה בידינו לאתר את מבצע העבירה", מעידה כי גם לשיטת רשויות האכיפה קיים חשד סביר לביצוע עבירה. אולם מקריאת תיקי החקירה עצמם עולה כי החוקרים לא עושים מאמץ משמעותי למצוא את הפוגעים. כך כאשר הפגיעה נעשית בתוך רכב משטרתי, כך במקרים בהם ידוע מאיזה גדוד יצא הכוח הפוגע וכך אפילו כאשר קיים סרטון המתעד את המקרה וניתן לזהות בו את פרצופי החיילים.

מובן כי איכות החקירות והמאמץ שמושקע בהן אינם משקפים את היכולת האמיתית של רשויות החקירה, וכי מאחורי גרירת הרגליים, אמצעי החקירות הדלים, המשאבים המוגבלים שמושקעים בהן, חוסר המקצועיות של החוקרים והמאמץ המועט שהם משקיעים בחקירות – עומדת מדיניות ישראלית מכוונת, שמבקשת לצאת ידי חובה וליצור מראית עין של אכיפת חוק.

בשורה התחתונה, חיילים ושוטרים זוכים לחסינות כמעט מוחלטת מהעמדה לדין על עבירות אותן הם מבצעים נגד פלסטינים תושבי הגדה המערבית, הנחשבים ל"תושבים מוגנים" לפי כללי המשפט הבינלאומי, והמסר הברור שעולה מכך הוא זילות בחיי הפלסטינים. כישלון המערכת הישראלית לחקור באופן מקיף ואפקטיבי תלונות על אלימות של חיילים ושוטרים כלפי פלסטינים ולהעמיד לדין את העבריינים, מביאה לנירמול של עבירות אלו, שהופך אותן למרכיב נוסף במנגנון השליטה הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים.