החל מ-30 במארס 2018 ועד סוף 2019 התקיימו מידי יום שישי, ולעתים גם באמצע השבוע, הפגנות המוניות ברצועת עזה בסמוך לגדר עם ישראל. בתגובה להפגנות נקט הצבא הישראלי מדיניות פתיחה באש המתירה לחיילים לעשות שימוש בכוח בעל פוטנציאל קטלני, כולל אש חיה, כלפי מפגינים שסווגו על ידם ב"מסיתים מרכזיים" או "מפירי סדר מרכזיים". השימוש באש חיה האפשר בתנאים מסוימים גם אם אותם "מסיתים" או "מפירי סדר" מרכזיים לא סיכנו באופן ממשי ומיידי חיי אדם – כך עלה מתשובת הצבא מתשובת הצבא לעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם, בהם יש דין, שאיתגרה את חוקיות הוראות הפתיחה באש בהפגנות על גדר הרצועה. מדיניות זו ביטאה זלזול חסר תקדים בחיי אדם מצד ישראל, וגרמה להרג ולפציעה של מאות מפגינים. היקף נפגעים חסר תקדים אפילו ביחס לסטנדרטים המוכרים במסגרת הכיבוש הישראלי והעימותים האלימים שהוא מייצר בשטחים הכבושים.

בעוד שתלונות ודיווחים על פגיעה, פציעה או מוות של פלסטינים המועברים לידיעת הצבא נבחנים בדרך שגרה בידי הפרקליטות הצבאית המחליטה אם לפתוח בחקירה פלילית בעניינם, תלונות דומות הנוגעות לאירועים שהתרחשו בהפגנות ברצועת עזה נבחנות ראשית על ידי מנגנון לבירור עובדתי המכונה על ידי הצבא "המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים". נייר העמדה "יורים ומורחים" מנתח את פעילותו של מנגנון זה, בהתבסס על נתונים שהעביר הצבא ליש דין.

עיקר ממצאיו מלמדים כי:

  • המנגנון לבירור עובדתי פועל לאט: למנגנון הבירור העובדתי הועברו 231 אירועים שבהם נהרגו מפגינים פלסטינים. נכון למרץ 2020 , 80% מכלל האירועים האלה נמצאים עדיין בהליכי בדיקה של המנגנון או חקירה של מערכת אכיפת החוק הצבאית. עובדה זו מקבלת את מלוא משמעותה כשלוקחים בחשבון כי השלמת העבודה של מנגנון הבירור אינה סוף המסלול מבחינת שלבי החקירה והאכיפה, אלא למעשה רק השלב הראשון, המקדמי .האיטיות שבפעולת המנגנון גורמת לכך שגם אם יוחלט בעתיד על פתיחה בחקירות נוספות לבירור חשדות הקשורים למקרי מוות של מפגינים, קשה לראות כיצד יוכלו חקירות אלה להיות רציניות, ממצות ואפקטיביות בחלוף זמן כה רב מעת האירוע.
  • מדיניות של אי חקירת מקרי פציעה: מנתונים שנמסרו ליש דין מהצבא עולה כי מנגנון הבירור עסק אך ורק בבדיקת תלונות על אירועים שבהם נהרגו מפגינים פלסטינים, ולא עסק ולו במקרה אחד מבין אלה של אלפי הפצועים – רבים מהם פצועים קשה, מהם שנותרו משותקים לכל החיים ומפגינים שאיבדו איברים. עובדה זו כשלעצמה מטרידה ומעלה את השאלה מה עלה בגורלן של תלונות על פציעות של מפגינים, שכן הנתונים הכלליים שהועברו ליש דין על חקירות של חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים אף הם אינם כוללים חקירות שעסקו באירועי פציעה במסגרת "הפגנות הגדר".
  • כתב אישום אחד בלבד וגזר דין מקל בעקבות הרג מפגין: בתיק אחד בלבד הוחלט על הגשת כתב אישום נגד חייל בעקבות אירוע שבו נורה ונהרג עות'מאן ראמי ג'ואד חילס, בן 14 מהעיר עזה. על פי כתב האישום, בעת שחילס התקרב לגדר והתחיל לטפס עליה, הנאשם ירה לעברו, ללא קבלת אישור ממפקדו ובניגוד להוראות הפתיחה באש ולהנחיות שניתנו. מותו של חילס נקבע בשטח. החייל הואשם במסגרת עסקת טיעון בעבירה מתחום המשמעת בלבד, ובכתב האישום אין כל זכר לעבירה הקשורה במעשה ההרג עצמו. במסגרת עסקת הטיעון החייל הורשע בעבירה של חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות ועונשו הסתכם ב-30 יום עבודות צבאיות, מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי.

כתב האישום הבודד שהוגש בעקבות הריגתו של נער בן 14 והאופן המקל כל כך שבו הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינו, על רקע הנתונים הכלליים על פעילות מנגנון הבירור העובדתי ומערכת אכיפת החוק, חושף שרשרת של מחדלים בכל אחד משלבי העבודה: הליכי בדיקה בררניים (מקרי פציעה כלל לא נבדקים) וארוכים (השלמת בדיקתם של 96 מתוך 231 מקרים) מצד מנגנון הבירור המטכ"לי; איטיות בקבלת החלטה על פתיחה בחקירה מצד הפרקליטות הצבאית (56 מתוך 96 אירועים שהועברו לבחינת הפרקליטות); מיעוט בחקירות פליליות (14 בעקבות עבודת מנגנון הבירור ועוד 3 ללא בדיקה של המנגנון, ובסך הכל 17 חקירות שהניבו רק כתב אישום אחד); ובסופה של השרשרת – כישלון התביעה הצבאית להעמיד לדין בעבירה הקשורה להמתה והרשעה של החייל הנאשם בעבירה מקלה מתחום המשמעת.

השילוב של הוראות פתיחה באש מתירניות כלפי מפגינים לא חמושים ביחד עם מערכת אכיפת חוק הפועלת כדי למנוע חקירה אמיתית ויעילה של הרג מפגינים הוא שילוב קטלני. המשמעות היא אבדן מצער ומיותר של חיי אדם רבים, היעדר אחריותיות בעקבות פגיעה בחפים מפשע והותרתם של תושבי רצועת עזה חסרי הגנה אל מול האפשרות של נטילת חייהם.