רובנו תופסים את ביתנו כמקום מוגן. עם רדת ערב אנחנו סוגרים את דלת הבית ומתאספים בו עם בני משפחתנו, מוקפים בידיעה שבד' אמותינו אנו מוגנים מפני העולם שבחוץ. הידיעה שכאשר דלתנו סגורה איש לא יכול לחדור לפינה האינטימית שלנו ללא רשותנו מאפשרת את המנוחה והנינוחות שאנו חשים בבית.

הפלסטינים החיים תחת משטר הכיבוש בגדה המערבית חשופים כל העת לפלישה שרירותית של כוחות הביטחון הישראליים לביתם ולפגיעה הקשה הנובעת מפלישות אלה. פלישות של הצבא הישראלי לבתי פלסטינים בגדה המערבית מהוות חלק בלתי נפרד משגרת הכיבוש וממנגנון השליטה על האוכלוסייה הפלסטינית. לצד מגוון פרקטיקות שמאפיינות את השליטה הצבאית הישראלית בגדה המערבית, פגיעתה של פעולת הפלישה לבית קשה במיוחד משום שהיא גוזלת מיחידים, ממשפחות ומקהילות את הביטחון היסודי בכך שביתם הוא מבצרם.

הבית מקנה ליושביו תחושה של זהות וביטחון. השליטה על המתרחש בו היא תנאי יסוד לחירותו של אדם, שני אולי רק לשליטה של אדם על גופו. חדירה כפויה של נציגי השלטון אל הבית מהווה פגיעה קשה בכבודו, בחירותו ובפרטיותו של אדם. לכן, בכל שיטות המשפט המכבדות את זכויות האדם מוטלות על רשויות השלטון מגבלות חמורות שנועדו לצמצם ככל האפשר את השימוש בפעולות מסוג זה ולהגן על הפרט מפני פגיעה.

הפלסטינים בגדה המערבית אינם נהנים מהגנה דומה: ישראל אינה מגבילה את הפלישה לבתי פלסטינים למקרים חריגים, בהם ישנו חשד קונקרטי כלפי אדם ופלישה לביתו הכרחית על מנת לעצור איום הנשקף ממנו. התחיקה הצבאית החלה בגדה המערבית אף אינה מתנה פלישה לבית בהוצאת צו שניתן בידי שופט המאשר את נחיצות החדירה לרשות הפרט. בכך היא מותירה את הפלסטינים חשופים כל העת לפלישה שרירותית לבתיהם.

כמעט מדי לילה חיילים ישראלים חמושים פושטים על בתים, מעירים נשים, גברים וילדים ומבצעים פעולות שונות בתוך בתיהם של התושבים הפלסטינים. לפי נתוני האו"ם, פלישות כאלה מתרחשות למעלה ממאתיים פעמים בחודש. מעבר לפגיעה הנגרמת ליחידים ולמשפחות בעקבות הפלישה לבתיהם, פרקטיקה זו מהווה בפועל אמצעי לדיכוי ולהפחדה של האוכלוסייה הפלסטינית, ולהגברת השליטה עליה.

הדוח "חיים חשופים" הוא פרי פרויקט משותף של הארגונים יש דין, רופאים לזכויות אדם ושוברים שתיקה, שהחל ב-2018. הוא מציג את התופעה של פלישות לבתי פלסטינים בגדה המערבית (לא כולל ירושלים המזרחית) ואת השלכותיה, וכן משרטט את הוראות התחיקה הצבאית המסדירות את הפרקטיקה הזו ומאפשרות אותה. תיאור זה משמש בסיס לניתוח מדיניות הפלישה לבתי פלסטינים בראי הוראות המשפט הבינלאומי, המגדירות את חובותיה של ישראל ככוח כובש בגדה המערבית, ולחשיפת האופן שבו מדיניות זו מפרה את הוראות אלה ברגל גסה.

158 עדויות שגבה ארגון יש דין מגברים ונשים פלסטינים שחוו פלישה לבתיהם שימשו בסיס לתיאור המאפיינים העיקריים של פעולות אלה; 45 ראיונות (שנבחרו בצורה מדגמית מתוך 80 ראיונות) שקיים ארגון שוברים שתיקה עם חיילים וקצינים ישראלים אפשרו לבסס ולהשלים את המידע בנוגע למהלך הפלישות, וכן ללמוד על ההוראות הניתנות לחיילים המבצעים אותן ועל מטרותיהן; 31 ראיונות שערך ארגון רופאים לזכויות אדם עם פלסטינים שחיילים פלשו לבתיהם סייעו לעמוד על ההשלכות הקשות של תופעה זו על בריאות הנפש של יחידים, משפחות וקהילות.