כבר למעלה מ-54 שנים ישראל שולטת באמצעות כיבוש צבאי בגדה המערבית. החוק הבינלאומי קובע כי ישראל מחוייבת להגן על תושבי השטח הכבוש. למעקב אחר הטיפול בעבירות של ישראלים נגד פלסטינים בגדה המערבית יש משמעות ייחודית, הנובעת מהעובדה שעבירות אלה מבוצעות על ידי אזרחיה של המדינה הכובשת כלפי אוכלוסייה הנמצאת תחת כיבוש.

דף הנתונים עוסק בחקירות משטרה שנפתחו בעקבות עבירות שביצעו אזרחים ישראלים כלפי פלסטינים משנת 2005 ועד יוני 2021. בסיומה של החקירה, המשטרה והפרקליטות מחליטות על הגשת כתב אישום או על סגירה של התיק.

מעשי האלימות והפגיעה ברכוש מתבצעים לרוב באזורים שבהם אזרחים ישראלים מבקשים להשתלט על קרקעות ולדחוק את הפלסטינים מאדמותיהם. מטרה נוספת של אלימות מתנחלים היא זריעת אימה ופחד, דיכוי ושיבוש שגרת החיים של הפלסטינים. באופן כזה מצטרפות עבירות נפרדות המבוצעות על ידי אזרחים פרטיים לכדי עבריינות אידיאולוגית שיטתית, שמטרתה להרחיב את השליטה הישראלית בגדה המערבית.

המעקב ארוך השנים של יש דין מלמד שמערכת אכיפת החוק הישראלית נכשלת באופן מערכתי ושיטתי במילוי חובתה לפי המשפט הבינלאומי להגן על הפלסטינים מפני אלימות מתנחלים. היעדר האכיפה מאפשר את המשך קיומה של העבריינות האידיאולוגית בגדה המערבית ובכך ישראל מנרמלת את האלימות ותומכת בה.

במסגרת מעקב יש דין נבחנו עד כה 1,395 תיקי חקירה שנפתחו מאז 2005 במחוז ש"י של משטרת ישראל בעקבות תלונות שהגישו נפגעי עבירה פלסטינים והטיפול בהם הסתיים. 1,279 תיקים נסגרו בתום החקירה ללא הגשת כתב אישום (92% מהתיקים) ורק ב-116 תיקים הוגש כתב אישום (8% מהתיקים).

ניתוח הנסיבות שבהן נסגרו תיקי החקירה מלמד כי המשטרה כשלה בחקירת 81% מהתיקים שנפתחו מאז 2005 והטיפול בהם הסתיים בתוצאה ידועה. שיעור הכישלון הגבוה מלמד על כשל מערכתי מתמשך של גופי אכיפת החוק בטיפול בעבריינות אידיאולוגית כלפי פלסטינים בגדה המערבית. בסך הכל, מאז שנת 2005 כ-3% בלבד (52 תיקים) מתיקי החקירה שנפתחו בגין עבירות אידיאולוגיות של ישראלים נגד פלסטינים בגדה המערבית הובילו להרשעה.

מעבר לכך, מנתונים שמשטרת ישראל מסרה ליש דין עולה כי בין השנים 2020-2018 במחוז ש"י נפתחו 732 תיקי חקירה שעניינם "הפס"ד [הפרת סדר] ישראלי ופשיעה לאומנית יהודית". בכמחצית מהם (369 תיקי חקירה) נפגעי העבירה היו פלסטינים ובמחצית מהם (363 תיקי חקירה) נפגעי העבירה היו לא פלסטינים. התיקים בהם נפגעי העבירה אינם פלסטינים מתייחסים בעיקר לעבירות נגד אנשי כוחות הביטחון, ומיעוטם כולל הפרת צווים מינהליים ופגיעה באזרחים ישראלים וזרים (אקטיביסטים).

כאשר נפגע העבירה היה פלסטיני הוגשו 11 כתבי אישום (3% מסך התיקים), אולם כאשר נפגע העבירה היה לא פלסטיני הוגשו 70 כתבי אישום (19%). כלומר, הסיכוי שרשויות החוק הישראליות יגישו כתב אישום נגד ישראלי שפגע בגדה המערבית בלא-פלסטיני (אנשי כוחות הביטחון ואחרים) גבוה פי שישה מהסיכוי שיגישו כתב אישום נגד ישראלי שפגע בפלסטיני.

הנתונים מלמדים על יחס מפלה בעבודת רשויות החוק בשטחים הכבושים. פשע של ישראלי כלפי מי שאינו פלסטיני, מוביל לחקירה משמעותית של המשטרה ולהגשה של כתבי אישום; ואילו בנוגע לאלימות המופנית כלפי פלסטינים, מערכת אכיפת החוק פועלת לכל הפחות באופן רשלני ואינה מעמידה לדין את העבריינים.

היעדר האכיפה וההרתעה נגד עבריינות אידיאולוגיות המבוצעות על ידי ישראלים נגד פלסטינים, מאפשר את ביצועם של פשעים נוספים כלפי אוכלוסייה נטולת הגנה. מדיניות האכיפה של ישראל נגד אלימות מתנחלים מעקרת כל אפשרות הרתעה של העבריינים ומעידה שישראל שותפה לאלימות נגד הפלסטינים ואחראית לה.