גורמים צבאיים מצהירים שוב ושוב על מחויבותם לאפשר לחקלאים פלסטינים בגדה המערבית מסיק "עד הזית האחרון". אולם, דף מידע שפרסם יש דין, מפרט כיצד הגבלת הגישה של חקלאים פלסטינים לקרקעותיהם, תפקודם הלקוי של הצבא והמשטרה, יחד עם עבירות אלימות מצד אזרחים ישראלים, פוגעים קשות ביכולתם של החקלאים הפלסטינים למסוק את זיתיהם ולממש את זכויות הקניין שלהם.

תקופת המסיק היא אחת התקופות החשובות ביותר לכלכלה הפלסטינית. כמחצית מהקרקעות החקלאיות הפלסטיניות המעובדות בגדה המערבית משמשות למטעי זיתים. נכון ל-2016, בין 80,000 ל-100,000 משפחות פלסטיניות בגדה המערבית מסתמכות על גידול זיתים ושמן זית כמקור הכנסה עיקרי או משני.

אחת המגבלות הנוספות שמצמצמת את יכולתם של אותם פלסטינים למסוק את מטעיהם היא משטר ההיתרים, הנותן גישה זמנית ומוגבלת לפלסטינים המעוניינים לעבד את אדמותיהם הסמוכות להתנחלויות. היתרים אלה שומרים לכאורה על זכות הקניין של בעלי הקרקע, אולם, תהליך קבלת ההיתרים נוטה להיות ממושך, ובמקרים רבים ההיתרים הניתנים – לרוב למספר ימים מוגבל – אינם מספקים ומקשים על החקלאים למסוק את הפרי בזמן המוגבל שהוקצב להם. כמו כן, במקרים רבים אזרחים ישראלים מנצלים את היעדר הגישה של בעלי הקרקעות לאדמותיהם כדי לפגוע בעצים או לגנוב זיתים.

קושי נוסף עמו מתמודדים החקלאים הפלסטינים הוא הפרעה ישירה למסיק על ידי אזרחים ישראלים באמצעות איומים, התנכלות, מניעת גישה ואף תקיפה פיזית – כולם עבירות פליליות. אירועים מסוג זה מעמידים למבחן את כוחות הצבא הנמצאים בשטח או מוזעקים אליו בעקבות עימות, ושעליהם מוטלת החובה למנוע את הפגיעה וככל שהדבר אפשרי, מבלי להפסיק את עבודת המסיק.