"כאן גרים אויבים – לגרש או להרוג" היא כתובת גרפיטי שריססו ביוני 2018 אזרחים ישראלים על קירות בית בכפר עוריף הסמוך להתנחלות יצהר. כתובת הנאצה רוססה במהלך כתיבת מקרה מבחן: יצהר, ובאופן טרגי ממצת את עיקרי טענותיו.

הכפרים בורין (بورين), חווארה (حوّاره‎), מאדמא (مادما), עוריף (عوريف‎), עינבוס (عينابوس‎) ועסירה אלקבליה (عصيرة القبلية) ממוקמים בשיפוליו של ג'בל (הר) סלמאן דרומית לעיר שכם, ומאוכלסים ברציפות מאות וחלקם אף אלפי שנים. מקרה מבחן: יצהר עוסק במציאות החיים היומיומית של תושבי כפרים אלו, שנוכחות מתנחלים ישראלים ואלימותם שינו מקצה לקצה את חייהם.

נייר העמדה מתמקד ב-40 מקרים שיש דין תיעד בחודשים ינואר 2017 – מרץ 2018, בהם מתנחלים ואזרחים ישראלים אחרים, שהגיעו מההתנחלות יצהר והמאחזים שסביבה ומהמאחז גבעת רונן, פגעו בתושבי ששת הכפרים או ברכושם. האירועים התרחשו בתוך הבתים, ברחובות הכפרים ובשטחי החקלאות שבסביבתם. מקרה המבחן מפנה זרקור לאזור מצומצם ולפרק זמן קצר, ומסייע להאיר תופעות שאינן ייחודיות לאזור יצהר, אלא מופיעות בעוצמות ובהיקפים משתנים ברחבי הגדה המערבית כולה.

אלימות מתנחלים מיועדת ליצור אימה ופחד שיובילו לדחיקה של הפלסטינים מאדמותיהם ולהרחבת השליטה הישראלית בשטחים הכבושים. ואולם, מובן כי אלימות זו אינה מתרחשת בחלל ריק. כוונותיה של ישראל – המשליטה על הגדה המערבית משטר צבאי זה למעלה מ-51 שנה – להגדיל את אחיזתה באדמות הפלסטיניות, חופפות לשאיפות של המתנחלים. המדינה אינה יוזמת את אלימות המתנחלים, אך התנהלות הרשויות הישראליות – ממשלה, צבא, משטרה ופרקליטות – מהווה אור ירוק להמשך הפעילות האלימה.

מקרה מבחן: יצהר מציג כיצד החסות שישראל פורשת על המתנחלים מניעה את המשך התקיפות נגד הפלסטינים. המדינה מעניקה למתנחלים אדמות ותשתיות, מכשירה בנייה בלתי חוקית, "מסדירה" בדיעבד מאחזים לא מורשים ופועלת להגדלת הלגיטימציה של הנוכחות הישראלית בגדה המערבית. הצבא מגביל את כניסת החקלאים הפלסטינים לאדמותיהם, לא מונע את ההתקפות על תושבי הכפרים ולעיתים קרובות – במישרין על ידי חיילים או באמצעות הרבש"צים – אף מסייע למתנחלים אלימים. לאחר מעשה, אם מוגשת תלונה, המשטרה והפרקליטות מעניקות חסינות דה-פקטו לתוקפים וממעטות להעמיד אותם לדין.

דרך פעולתה של ישראל, אשר לא רק מכילה את עבריינות המתנחלים אלא אף תומכת בהם, מובילה להרחבת היקף האלימות והתפשטותה. אין מדובר באלימות מקרית ובנאלית, אלא על שיטה, חוליה נוספת בשרשרת של אמצעים המופעלים במטרה להשתלט על אדמות פלסטיניות. מדיניות ישראלית זו פוגעת באופן קשה בזכויות האדם של הפלסטינים ובראשן הזכות לחיים ולשלמות הגוף, הזכות לקניין והזכות לחופש תנועה, ודורסת בדרכה את שגרת החיים של נשים, גברים וילדים, אשר נאלצים לצמצם את מרחב המחייה שלהם ולחיות בחשש מתמיד אפילו בתוך בתיהם.