בימין הישראלי אוהבים לטעון שהפלסטינים מביימים את השמדת עצי הזית שלהם. המשטרה לא מסכימה. לא שהיא מצליחה למצוא את העבריינים

כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר

דברים כ', יט'

אחת התופעות הרווחות ביותר בטרור המתנחלים השקט, שמתבצע על בסיס יומיומי כמעט בגדה המערבית, היא זו של חבלה בעצי פרי. לתופעה הזו הקדשנו את דף הנתונים החדש שלנו.

פגיעה ביבולים היא כלי עתיק יומין של טרור אגררי, שמטרתו היא בדרך כלל לנשל איכרים מאדמתם עבור אנשים אחרים. מעבר לנזק הכלכלי, ובחברות שעיקר מחייתן מן החקלאות הנזק הוא עצום, ישנו הפחד המשתק שאומר שגם אם תשקיע את כל כולך ביבול שלך, גם אם תקום בשעות בוקר לא סבירות, גם אם תעמול בשמש הקופחת ובגשם המקפיא, כל עמלך יכול להיות לשווא. משום שאיזו חלאת אדם תבוא באישון לילה להצית את פרי עמלך.

התנ"ך מכיר היטב את המצב הזה: בית תבנה, ולא תשב בו; כרם תטע, ולא תחללנו; שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו, חמורך גזול מלפניך ולא ישוב לך, צאנך נתונות לאויביך ואין לך מושיע; פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת, והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים. מותר להניח שהאנשים שיוצאים להצית ולכרות את עצי הפלסטינים מכירים את הפסוקים האלה לא פחות ממני. רובם הרי לכאורה אנשי התנ"ך.

ולא, בניגוד למה שנהוג לטעון בחוגי הימין – לעתים בתוספת הטענה המרשיעה שפעיל שמאל כלשהו נראה מסתובב עם מסור חשמלי –  האירועים האלה אינם פנטזיה ואינם המצאה פלסטינית. "יש דין" עקבה אחרי 211 תלונות שהוגשו למשטרת ש"י בשל פגיעה בעצי פרי ויבולים אחרים מאז 2005 ועד 2013, שמתוכן הסתיים הטיפול ב-191 תיקים.

רק בשני מקרים, קרי פחות מאחוז אחד מכלל התלונות, סגרה המשטרה את החקירה בתואנה של "אין אשמה," כלומר טענה שהאירוע לא קרה כלל. 99% ממקרי כריתת העצים והשמדת היבולים מוכרים על ידי משטרת ישראל כאירועים שהתרחשו. יצוין עוד שאנחנו הגשנו ערר על סגירת אחד משני התיקים האלה. לידיעת הימין היהודי: ידיכם השחיתו את העצים האלה. מספר התיקים שמשטרת ישראל טוענת שבהם לא היתה עבירה זהה – שני מקרים – זהה למספר התיקים שלא הגיעו לטיפול משום שהיא הצליחה לאבד אותם. זה עד כדי כך זניח

אין פירוש הדבר, חס וחלילה, שהמשטרה גם הצליחה לפענח את התיקים. אנחנו מדברים על משטרת ש"י ועל רכוש פלסטיני, אחרי הכל. משטרת ש"י מתקשה לגייס את תעצומות הנפש הנדרשות לפענוח תקריות אלימות שמתבצעות כלפי גופם של פלסטינים; אז אתם רוצים שהיא תטפל כיאות בפגיעה ברכוש פלסטיני?

משטרת ש"י נכשלה בטיפול ב-97.4% מתיקי החקירה בתחום, שיעור מרשים אפילו ביחס לשיעור הכשלון הכולל שלה בחקירת עבירות ישראלים כלפי פלסטינים, שעומד על 84%. מלכת סגירת התיקים היא כמובן עילת "עבריין לא נודע," שהמשטרה סגרה בה 166 תיקים ושמשמעה שהמשטרה לא הצליחה לזהות חשוד. במקום השני והמרוחק מאד נמצאת עילת "ראיות לא מספיקות," שמעידה על כך שהמשטרה זיהתה חשוד במעשה, אבל לא הצליחה לאסוף כנגדו ראיות שיספיקו להעמדה לדין. סיבת הסגירה של שלושה תיקים לא נמסרה על ידי המשטרה – ובארבעה מקרים בלבד, המשטרה הפתיעה והצליחה להעמיד אנשים לדין.

ארבעה מקרים מתוך 211. פחות מאחד מתוך חמישים. עכשיו תחשבו מה המסר ששולחת המשטרה לעבריינים ולקורבנות. לאחרונים היא אומרת: אין טעם בהצמדות שלכם לאדמה. הטרור הזה יימשך ואין שום דבר שתוכלו לעשות בנידון. עשו לנו טובה ואל תבזבזו את הזמן שלנו עם התלונות שלכם; ממילא לא נעשה בהן דבר. עוד לא הבנתם איך השיטה עובדת?

עם העבריינים היא כלל לא מדברת; היא מלטפת בסלחנות את ראשם.