״חריגה קלה״ בסוף האירוע

תצלומו של הפצוע

נער בן 14 יוצא לפגישה עם חברים. הוא חוזר הביתה עם כדור בצוואר וביד. בצה"ל רואים בכך "חריגה קלה"

לקראת סוף חודש יולי האחרון, יצא נער מהכפר סילוואד, ג', יחד עם אחיו ושני נערים אחרים לביקור אצל משפחת חברים בצד המערבי של סילוואד, במרחק של כקילומטר מביתו. אחד הנערים התבקש למסור למשפחה שקית בגדים. הם הגיעו אל בית המשפחה, מסרו את השקית, והחלו בדרכם חזרה. הם פגשו ידיד שרעה את צאנו, התיישבו לידו, ואז התהפך עולמו של ג'.

הוא הבחין בשלושה חיילים שיוצאים מבין העצים מאחוריהם, חוסמים את הדרך שבה הם התכוונו לשוב הביתה. חיילים בשבילי הכפר הם מראה לא נפוץ, אז הקבוצה שינתה את מסלולה והחלה לטפס במעלה ההר הסמוך.

כשהגיעו לעיקול בשביל, הם שמעו יריות. הקבוצה התפזרה מיד. ג' עצמו אמר שנכנס להלם, כי זו הפעם הראשונה שהוא שומע יריות קרובות כל כך. הוא היה איטי מהאחרים. הוא שמע מטח יריות נוסף, ואז חש פגיעה ביד ימין שלו; מטח יריות שלישי, והוא נפגע מקליע בצוואר. ג' הצליח לעשות עוד כמה צעדים, ואז התמוטט אל קיר של בית. הוא פונה לבית חולים ברמאללה, שם נקבע שהקליע נכנס מצד ימין ויצא בצד שמאל של צווארו. הוא אושפז שם במשך ארבעה ימים.

פנינו לצה"ל בדרישה לחקור את האירוע. כעבור ארבעה חודשים, קיבלנו תשובה שאין להגדיר אותה אלא כמרתיחה. תחקור האירוע, כותבת הפרקליטות לעניינים מבצעיים, מעלה שבאותו התאריך היתה התנגשות בין כוחות צה"ל שנכנסו לכפר ובין תושבים שהשליכו, לטענת הצבא, אבנים על כוחותיו. הפרקליט הצבאי הראשי הגיע למסקנה שהירי בוצע בהתאם להוראות הפתיחה באש, "למעט חריגה קלה בסיום האירוע." כך קוראים היום בצה"ל לירי קליע חי בצווארו של נער בן 14. בהתאם, נמסר לנו שמפקד הכוח הועמד לדין משמעתי. לא שטרחו לדווח לנו מה תוצאות ההליך הזה.

אה, לא, לא: ירי קליעים חיים, אפילו לעבר מפגינים, איננו בהתאם לפקודות אלא במצב של סכנת חיים. צה"ל לא מנסה אפילו לטעון שג' וחבריו היוו סכנת חיים לכוחותיו. יתר על כן, זה לא היה ירי אחד: ג' ספר שלושה מטחים שונים. יתר על כן, מהתיאור שהגיע מצה"ל עולה שג' וחבריו אפילו לא היו באזור שבו הותקפו, אם אכן הותקפו, חיילי צה"ל.

ירי קליעים חיים לעבר אזרחים לא מעורבים הוא פשע, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקטינים. אירוע כזה לא אמור להגמר ברמת הדין המשמעתי, אלא בחקירה פלילית. בהתאם, הגישה עורכת הדין שלנו, אמילי שפר, ערר והיא דורשת פתיחת חקירת מצ"ח בהקדם. בימים אלה התבשרנו שהערר נדחה, משום שלדעת הפרקליטות שאף שהירי שלאחר הירי הראשון – עם המנוסה של ג' וחבריו – לא היה במקום, הרי שמאחר והקצין הרלוונטי הועמד לדין משמעתי ואף נקנס, הרי שעצם הדין המשמעתי מבטל לדעתה את הצורך בחקירה פלילית. לא ברור לנו אם סכום הקנס הוא עשר אגורות – וזה לא ברור כי הפרקליטות לא טרחה לציין את גובה הקנס. אבל על כל פנים, גם אם הקנס יהיה רציני ולא בדיחה – ואם הוא היה רציני, מדוע הוא לא צוין? – אי אפשר לקבל את המצב שבו דין משמעתי מחליף את הדין הפלילי. הרי אם הקליע שפגע בג' היה סוטה מספר מילימטרים, והנער היה מצטרף לשורה הארוכה של קטינים שצה"ל הרג, ברור שהיתה נפתחת חקירה פלילית. איך קליע בצוואר של אדם שמוסכם שהוא לא מעורב נסגר בהעמדה לדין משמעתי וקנס?

במלחמת ויאטנם רווח בקרב החיילים האמריקאים הביטוי Mere Gook Rule – "אלה רק ויאטנמים." המשמעות שלו היתה שמה שלא תעשה לאוכלוסיה הזרה, לא יקרה לך כלום. אלה לא בני אדם, אלה רק ויאטנמים. כשצה"ל מאמץ את הגישה שעל פיה ירי בצווארו של בן 14 הוא "חריגה קלה בסוף האירוע", הוא משדר לחיילים שלו את אותו המסר: אלה רק פלסטינים. עשה כאוות נפשך. לא יקרה לך כלום. מקסימום, תעמוד לדין משמעתי.

וכשזה המסר שהפרקליטות הצבאית מעבירה לדרגים שבשטח, היא עצמה הופכת לשותפה לפשע.