צילום אילוסטרציה: חיילי צה"ל מנסים לעצור את צלם אקטיבסטילס, יותם רונן, בזמן שפעילים פלסטינים ובין לאומיים חוסמים את כביש 443, המחבר את ירושלים ותל אביב לגדה המערבית, במהלך הפגנה נגד אלימות של מתנחלים ישראלים. 16 באוקטובר 2012.

חיילי צה"ל מחרימים מצלמות מצלם עיתונות פלסטיני – ומעבירים אותן למתנחל. הן חוזרות שבורות

"מצלמות הן הקריפטונייט שלנו"

(חיילי צה"ל, עממי)

בוקר אחד בחודש ספטמבר האחרון, שמע נאדל שפיק טאהר שתיה את הרמקולים של המסגד בכפרו, במחוז שכם, מתריעים על כך שמתנחלים מגיעים לאדמות הכפר. שתיה, צלם עיתונות במקצועו, ארז שתי מצלמות ורץ למקום.

מהדברים שלו עולה שכשהגיע למקום, טרקטורים ומספר מתנחלים – שעל פי מה שנמסר לשתיה הגיע מאלון מורה – ניסו לחרוש את אדמות הכפר בזמן שכמה עשרות חקלאים ניסו לגרש אותם מהמקום. רכב בטחון של ההתנחלות הגיע, וממנו יצאו שני מתנחלים – שתיה אומר שהוא יכול לזהות אותם – שפתחו בירי של אש חיה לעבר החקלאים. אחרים תפסו מחסה, הוא עצמו המשיך לצלם; זה הג'וב שלו.

כעשר דקות לאחר מכן הגיע כוח גדול של צה"ל למקום, ועשה מה שהוא עושה בדרך כלל במצב כזה – הצטרף למתנחלים. החיילים ירו רימוני גז והלם לעבר הפלסטינים, ומאחר ובמקום היו קוצים, פרצה תוך זמן קצר דליקה. החקלאים הפלסטינים ניסו לכבות אותה, ושני המתנחלים החמושים דרשו מן החיילים לעצור אותם. (הח"מ נכח בעצמו באירוע נפרד, שבו חיילי צה"ל ירו, אחרי הפגנה, לעבר פלסטינים שניסו לכבות דליקה שפרצה כתוצאה מירי רימונים.) החיילים התעמתו עם הפלסטינים, ושתיה ראה, ותיעד, את אחד החיילים שולף סכין לעבר אחד הפלסטינים.

כוחותינו האמיצים לא כל כך יודעים איך להתמודד עם התנגדות לא אלימה. האלוף במיל' עמוס גלעד התפרסם כשאמר לשגרירות האמריקאית ש-We don't do Ghandi very well, או בעברית, "אנחנו לא מטפלים במחאות נוסח גנדי טוב כל כך." במצבים כאלה, הנטיה של חיילי צה"ל היא להגיב בכוח יתר. זה מצטלם רע, והחיילים יודעים את זה – אז הם מנסים להעלים את הראיות.

זמן קצר אחרי שצילם שתיה את החייל שולף הסכין, התנפלו עליו חיילים אחרים ולקחו ממנו את המצלמות ותיק הצילום שלו. הוא ראה חייל אחר עוקר בכוח סלולר מידי אחד החקלאים, שהשתמש בו כדי לתעד את האירועים; החקלאי הוכה ונעצר.

עד כאן, אף אחד לא צריך להיות מופתע. כל מי ששירת בשטחים או נכח בהפגנות שם מכיר את הטיפול האוהב שמקדישים חיילי צה"ל לצלמים. אבל במקרה של שתיה, הסיפור קיבל תפנית לא צפויה: החיילים העבירו את המצלמות לקצין, וזה מסר אותן – יחד עם תיק הצילום המיוחד של שתיה – למתנחל. שתיה מחה על כך בפני הקצין, באומרו "אתה אחראי על הביטחון ואם אתה רוצה במסגרת התפקיד שלך להשאיר את המצלמות, תשאיר אותן אצלך. למה אתה נותן אותן למתנחל?" בתגובה, האשים אותו הקצין באחריות לדליקה. מאוחר יותר, ראה שתיה כיצד מתנחל עובר בין הפלסטינים העצורים, ואומר לחיילים את מי לעכב לחקירה.

העברת המצלמות לידי המתנחל עוררה מהומה, כאשר אנשי המת"ק הישראלי – שהוזעקו לאחר מקרה הגזל הזה – הטיחו בצבא שהוא לא מוסמך לעצור עיתונאים או לקחת את המצלמות שלהם, ושרק שוטרים מוסמכים לכך. זה, אגב, לא נכון: לחיילים בגדה המערבית יש סמכויות זהות לאלה של שוטרים, עד שהאחרונים מגיעים לזירה. צה"ל הוא הניצב בנעלי הריבון בגדה, שכזכור מוחזקת מכוח תפיסה לוחמתית (כיבוש); המשטרה פועלת בגדה המערבית רק מכוח הזמנתה לכך על ידי המפקד הצבאי. גורמים שונים הבטיחו לשתיה להחזיר את המצלמות שלו, ואז התחילו לדחות  אותו בלך ושוב.

כתריסר ימים לאחר התקרית, יצר המת"ק הישראלי קשר עם המת"ק הפלסטיני ואמר ששתיה יכול לבוא ולקחת את המצלמות שלו. הוא מצא אותן שבורות, ומרובבות בחול. הנזק לציוד של שתיה מוערך בכ-21,000 ₪. ככה זה כשאתה מנסה לתעד את הצבא המוסרי ביותר בין הירדן והים כשהוא לא מצליח לעבור למצב גנדי.

אז מה היה לנו: אלימות מצד מתנחלים, שזוכה מיד לסיוע צבאי; שבירה של מצלמה סלולרית של פלסטיני על ידי חייל; השמדת ראיות על ידי חיילים, שמשתמשים לשם כך במתנחל; עוד דוגמא לשיתוף פעולה בעייתי בין חיילים ומתנחלים, כשמתנחל קובע את מי יש לעצור והחיילים מצייתים; ולקינוח, עוד דוגמא לכך שכוחות הבטחון בגדה המערבית לא מבינים את תפקידם. יש סוג של חשיבה, במיוחד במרכז ובשמאל הישראלי, שאומר שהבעיה בגדה היא המתנחלים, והחיילים, מעין שמשון הנבעך, לא אשמים.

אבל החיילים יודעים היטב שהם אשמים. אילו לא חשו אשמה, לא היו משמידים ראיות – לא היו שוברים את מצלמת הסלולר של החקלאי ולא היו מעבירים למתנחל את המצלמות של שתיה, כדי להסיר מעל עצמם את האחריות לשבירתן. בגדה המערבית, חיילים ומתנחלים הם שני חלקים של אותו השלם, הרצף של הכיבוש שההגיון הפנימי שלו הוא סיפוח על ידי טרנספר שקט של פלסטינים.

עבור ארץ ישראל מותר לשקר, אמר פעם יצחק שמיר. חיילי צה"ל לוקחים את זה צעד אחד הלאה: עבור ארץ ישראל הם משמידים ראיות ומטילים אימה על עיתונאים ותושבים חפים מפשע.