כשאזרחים ישראלים תוקפים פלסטינים על אדמתם, צה”ל חונק בגז את אפרוחי הפלסטינים ומטיל אימה על ילדיהם

בסוף חודש יוני האחרון, במהלך צום הרמאדן, יצא עבד אל חכים אחמד מחמוד ואדי מהכפר קוסרא (שבסמוך אליו הוקם המאחז אש קודש) יחד עם שני גברים נוספים וקבוצת ילדים למבנה חקלאי שלו, בפאתי הכפר. הגברים אמורים היו לעבוד, הילדים באו בעיקר לשחק עם האפרוחים שבחצר.

המבנה הקטן, שלא משמש בעיקרו למגורים, נמצא למרגלות גבעה. בראש הגבעה שמשקיפה עליו, ישנה גדר. היא שם משום שאזרחים ישראלים התנכלו לא פעם לעבד אל חכים ואדי, והוא נאלץ לבנות אותה מכספו. הוא הגיש מספר תלונות במשטרה, אך כרגיל לא יצא מהן שום דבר. בעוד כולם יושבים במבנה, נשמע הבום הראשון: אבן גדולה פגעה בדלת הברזל של הבית.

ואדי יצא מן הבית וראה על הגבעה שמולו קבוצה של אזרחים ישראלים, חלקם חמושים, מיידים אבנים לעבר המבנה ועוסקים בהרס הגדר שלו. הוא חזר פנימה לתוך המבנה, ניסה להרגיע את הילדים, ואז יצא עם המבוגרים האחרים להרחיק את מיידי האבנים. מאחר ואלה היו ממש מעליו, הוא ושכניו פנו מזרחה, לאגף את הגבעה.

ואז הם ראו קבוצת חיילים מתקדמת בעצלתיים במעלה הגבעה, והפלסטינים מיהרו לחזור למבנה. בשלב הזה, על פי עדותו של ואדי, השליכו החיילים שני רימוני גז ורימון הלם סמוך למבנה.

הילדים נכנסו לפאניקה. ואדי, שניסה להרגיע אותם, אמר לילדים שהצבא בא להרחיק את מיידי האבנים מהמקום, בעודו מנסה נואשות להזמין סיוע מהכפר. בינתיים, הישראלים נכנסו לחצר הבית; ואדי נעל את עצמו והילדים מאחורי דלת הברזל ולקח אותם חדר אחר, שממנו לא רואים את האזרחים הישראלים, בנסיון להרגיעם. אחד הילדים הרטיב את מכנסיו.

זמן קצר אחר כך החלו החיילים להלום בדלת. ואדי פתח אותה וראה שהאזרחים הישראלים נעים מכיוון המבנה שלו לכיוון קוסרא עצמה; מאוחר יותר, יספרו לו שהם התקדמו לעבר גן הילדים של קוסרא.

ואדי שוחח בטלפון עם אחיו; אחד החיילים חטף מידיו את המכשיר. החייל דרש מוואדי את הסיסמה של הטלפון; ואדי סירב למסור אותה. החייל איים עליו בנשק; ואדי אמר שהוא לא מפחד. הגיע קצין. "מה אתה צועק?" שאל את ואדי. זה הסביר שיש בטלפון שלו תמונות פרטיות. הקצין החזיר לו את המכשיר אבל אסר עליו לדבר.

הצבא ריכז את הפלסטינים בתוך המבנה במשך כעשר דקות, ואחר כך הסתלק מהמקום. לנו לא ידוע אם נעצרו מי מהאזרחים הישראלים שיצאו למסע קטן של חוליגניות והטלת אימה.

כשיצאו הפלסטינים מהמבנה, התחוורו מימדי הנזק.

גדר האבנים שבראש הגבעה נהרסה. צינור מים נשבר. לדלת המבנה נגרם נזק.

חמור מכך, רימוני הגז של צה”ל הרגו 60 מהאפרוחים של ואדי. האפרוחים שאיתם אמורים היו הילדים לשחק נחנקו מגז. שהופעל לא על הפורעים, אלא על קורבנותיהם. והילדים – הילדים לא מוכנים יותר להתקרב אל האפרוחים ואל הלול שלהם.

ואדי, כמו שליש מנפגעי העבירה הפלסטינים שפונים ליש דין, לא מתכוון להגיש תלונה. הוא כבר ניסה את זה. לא עבד.

עוד יום, אחד מני רבים, של הכיבוש הישראלי בגדה המערבית.

לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא.
וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה,
ותמלא קול אבל ונגינות חופה –

אבל לאן נוליך את החרפה?

(נתן אלתרמן)