שקרנים, שקרנים ארורים, ואל ווטן, חלק ב'

כצפוי, טענות הרכישה של המתנחלים בעמונה חשודות בזיוף. תעשיית זיופים מנסה למנוע את מימוש ההליך המשפטי

ביום שלישי שעבר התייצבנו שוב בבית המשפט העליון, לעוד דיון על פינוי המאחז עמונה. אף שבג"צ כבר קבע שיש לפנות את כל המאחז, המתנחלים והמדינה נוקטים בכל אמצעי אפשרי לדחיית הקץ, ואולי אף לביטול ההחלטה. המדינה הודיעה ביום שלישי לבית המשפט שהיא איננה חולקת על כך שאדמות עמונה הן אדמות פלסטיניות פרטיות, ושהיא איננה סבורה שתושבי עמונה (או נציגות מטעמם) רכשו את האדמות, אלא שמסיבות פוליטיות – היא קראה להן "מדיניות" – לא מתאים לה כרגע לפנות את המאחז, ובכל מקרה, בעלי האדמות לא התייצבו ולא הראו שנגרם להם נזק. כלומר, המדינה אומרת שבוצע כאן פשע, אבל היא לא מתכוונת לטפל בו בקרוב.

משל למה הדבר דומה? לקצין משטרה שמודע לכך שאשה הותקפה על ידי בעלה, אבל מאחר שהיא מסרבת להגיש תלונה, הוא מסרב לחקור. ראש הממשלה אמר בשבוע שעבר  בתקיפות שחוק הוא חוק – אלא אם, כמסתבר, הפושעים הם אזרחים ישראלים שמסייעים לממשלה לספח את אדמות הגדה.

אבל הסיפור האמיתי שנחשף השבוע בבית המשפט הוא לא על שיתוף הפעולה המתועד לעייפה – מדו"ח טליה ששון והלאה – בין המדינה ובין גנבי הקרקע של המאחזים. הסיפור האמיתי הוא של זיוף.

כזכור, לפני כחמישה חודשים טענה המדינה שיש למנוע את פינויו של חלק ממאחז עמונה משום שחברה של המתנחלים, אל ווטן, הציגה טענות רכישה לגבי חלקים מארבע מהחלקות עליהן שוכן המאחז. ציינו אז שעמונה משתרעת על מספר רב של חלקות, וששמה של חברת אל ווטן נקשר שלוש פעמים לפחות לשימוש במסמכים מזויפים.

במהלך הדיון בבג"צ, ציין היועץ המשפטי של "יש דין," מיכאל ספרד, שהוגשו תלונות במשטרה על זיוף כנגד שתיים מטענות הרכישה הנטענות, וכנגד שלוש חלקות יש תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד המנהל האזרחי בדרישה למחוק את הרישום של אל ווטן, בשל העובדה שמקורו בזיוף. ספרד אמר עוד שמדובר בתעשיה של זיופים, שמטרתה למנוע את פינויה של עמונה בהליך משפטי. ספרד ציין עוד שהזיוף התאפשר רק לאחר שחשפנו, עם הגשת מסמכי העתירה, את זהותם של חלק מבעלי האדמות הפלסטינים, ושמדובר בזיוף חובבני למדי. עד כאן הדיווח המשפטי הנקי.

איך זה עובד? די פשוט. המתנחלים טענו מאז שנת 1998 שיש להם מסמכי רכישה בעמונה, אבל מעולם לא הציגו כאלה. מסמכי רכישה אמיתיים לא היו להם – המדינה הודתה, נזכיר שוב, שעמונה בנויה על קרקעות פרטיות של פלסטינים. זיוף של מסמכי רכישה מסובך, בשל העובדה שרישום הקרקעות בגדה חסוי. כדי שאפשר יהיה לזייף מסמכים, היה צורך בשמותיהם של בעלי הקרקעות, מידע שנחשף רק אחרי העתירה שלנו. חשוב לציין ששיטת הפעולה של תושבי המאחזים מוכרת: בכל פעם שהליך משפטי מתקרב למיצוי כנגד מאחז, צצות פתאום טענות על רכישת קרקע. המשטרה מגיעה אחר כך למסקנה שמדובר בזיוף, אבל המתנחלים הרוויחו כמה שנים. במקרה הזה, המתנחלים יודעים שגם אם בעוד שנים יתברר שוב שמדובר בזיוף, די בו כדי למשוך את ההליך – שהתחיל ב-2008 – עוד כמה שנים טובות. ראינו את התהליך הזה קורה בגבעת האולפנה, ראינו אותו קורה במגרון. מישהו באמת יופתע אם זה יהיה המצב גם בעמונה?

את עמונה, קבע בג"צ מוקדם יותר השנה, יש לפנות עד ה-15 ביולי. קצת יותר משבועיים קודם למועד הפינוי הסופי, הודיעה המדינה על טענות הרכישה של אל ווטן, והצליחה להוציא מבג"צ הסכמה לפינוי של המאחז פרט למבנים שנמצאים בחלקות שעליהן יש טענות רכישה. אז נקטה המדינה בתרגיל שבו היא העמידה פני מטומטמת ואמרה שהיא חשבה שהיא צריכה לפנות רק את מבנה בודד ולא את כל שאר המאחז.

זה היה ביולי. אנחנו בדצמבר. המסמכים שעתה נחשדים כמזויפים קנו למתנחלים עוד חצי שנה, לפחות. מה שמדאיג כאן הוא שעל פניו, המדינה משתפת פעולה עם זיוף. המדינה צריכה היתה לדעת, לאור ההיסטוריה, שהטענות הללו מפוקפקות; ואף על פי כן היא סמכה את ידיה על טענות הרכישה והשתמשה בהן כעילה למסמוס מהפינוי המיועד ל-15 ביולי. זאת לאחר תרגיל מביך אחר, שבו טענה שלא הבינה שהיא אמורה לפנות את המאחז כולו, ולאחר הליך בזיון בית משפט הבהיר לה בית המשפט את טעותה.

האם המדינה ידעה שהמסמכים מזויפים? האם היא העדיפה לא לדעת? האם נציגיה באמת נאיביים ומנותקים מן המציאות בשטח, או שהם רק עושים את עצמם? כל התשובות מביכות.

מדינה שנשענת על מסמכים של חברה שכבר נקשרה בזיופי מסמכים כטיעון לבית המשפט הגבוה במדינה, ללא כל תזכורת לכך, היא מדינה שמתקרבת באופן מסוכן לקץ שלטון החוק. מדינה אינה מבינה, או מעמידה פנים שאינה מבינה, מה המשמעות של הגשת מסמכים כזו, צריכה לערוך בדק בית מהיר.

אז מה צריך לעשות? לפנות את עמונה. את כולה. אתמול. אם יש למתנחלים טענות – אכלו לי, שתו לי, המדינה שיתפה איתי פעולה ועכשיו היא מוכרת אותי – יואילו נא לתבוע את המדינה. את האדמות הגזולות יש להשיב לבעליהן.