צו השעה

דו"ח עקיפת חוק שלנו מנתח בהרחבה את אכיפת החוק על אזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים בשטחים. הנתונים בו מצביעים על פשיטת רגל של מערך אכיפת החוק בגדה המערבית. היעדרו של מנגנון אכיפה מתפקד הביא את המערכת לייצר פתרונות "עוקפי אכיפה" בכדי לשמור על מידה מינימלית של סדר ציבורי בשטחים, לפחות למראית עין. במקום מערך מסודר של חקירות מקצועיות, גיבוש כתבי אישום, העמדה לדין והרשעות במקרים המתאימים – כולם חלק מההליך הפלילי התקין שנועד לייצר אכיפה ולבסס הרתעה – מקצרים הליכים באמצעות צווים מנהליים.

ישנן שתי "משפחות" של צווים מנהליים שבהם נעשה שימוש:

המשפחה הראשונה היא צווי סגירת שטחים, הידועים יותר בשם "צו שטח צבאי סגור", המאפשרים למפקד הצבאי להכריז על סגירת שטח ובכך לאסור כניסה אליו באופן גורף, או ביחס לאוכלוסייה מסוימת. הצבא והמשטרה משוכנעים שצווי שטח צבאי סגור "עושים שקט באזורי חיכוך", משום שהם מאפשרים להרחיק מאזורים מועדים לפורענות את כל הצדדים – ישראלים ופלסטינים – ובכך למנוע את התרחשותן של עבירות. הבעיה היא שהקורבן משלם את המחיר משום שמדובר באיסור כניסה לאדמות חקלאיות בבעלות פלסטינית, הפוגע בבעלי האדמות החוקיים במקום להגן עליהם מפני פגיעה פוטנציאלית.

בנוסף לצווים המוצאים נקודתית ולזמן קצר יחסית, צווי שטח צבאי סגור מוצאים גם לשטחים נרחבים, בעיקר כאלה הסמוכים להתנחלויות, באופן שסוגר אותם באורח קבוע לכניסת פלסטינים.

סגירת השטחים פוגעת ביכולתם של חקלאים לעבד את אדמתם ולהתפרנס ממנה, ובטווח הארוך היא עלולה להביא לאובדן הזכויות בקרקע, בשל חוקי הקרקעות החלים בגדה.

המשפחה השנייה של הצווים היא צווים מנהליים שמוצאים נגד אזרחים ישראלים – צווי הרחקה המרחיקים אדם משטחי הגדה, או צווי הגבלה המגבילים אותו לשהות ביישוב או בית מסוים. השימוש בצווים הוא נרחב בהשוואה למספר כתבי האישום המוגשים נגד אזרחים ישראלים הפוגעים בפלסטינים. הצווים מוצאים על ידי המפקד הצבאי נגד מתנחלים שגורמי אכיפת החוק מסמנים כ"בעייתיים" בעקבות המלצה של השב"כ או המשטרה, על סמך ראיות חסויות ומבלי שלמושאם ניתנת האפשרות לדעת מה מיוחס לו ולהתגונן מפני האשמות אלה. המשמעות היא שלמפקד הצבאי ניתנת סמכות להפעיל אמצעי רב עצמה באופן כמעט שרירותי.

היעדר מערכת מתפקדת ויעילה של אכיפת חוק  – הכוללת מערך חקירות ראוי, מידע מודיעיני אפקטיבי ונוכחות מוגברת באזורים מועדים – מוביל לשימוש בכלים שנועדו לעקוף את ההליך הפלילי באופן לא דמוקרטי ותוך פגיעה בזכויות אדם. המערכת מזינה כך את כישלונה שלה: במקום לשפר את איכות החקירות כך שיוכלו להניב הליכים פליליים מוצלחים נגד העבריינים וייצרו מידה סבירה של אכיפה והתרעה, היא פונה לנתיב המנהלי, שאינו דורש השקעת משאבים כגון כוח אדם, זמן, מאמץ וכסף. נדרשת רק חתימת אלוף הפיקוד.

זיו שטהל, מנהלת מחלקת מחקר, יש דין.