צעירים מהכפר קדום נחרדו לראות שהם מככבים במודעת איום פיראטית לכאורה של צה”ל. האם צה”ל ינקוט ביד קשה כלפי מי שחצו את הגבול לפעולת הטלת אימה?

מספר נערים בכפר קדום נחרדו לפני כשבועיים לגלות שתמונתם ושמותיהם מופיעים על כרוז שנתלה בכפרם, סמוך למסגד, כשעליהם מופיע האיום הבא: “אנחנו הצבא, דיר באלאק, אנחנו נתפוס אותך אם נראה אותך, או שנבוא אליך הביתה.” הפרשה נחשפה באתר 972. הכיתוב היה בערבית משובשת.

על פי עדויות תושבי הכפר, שלושה ג’יפים של צה”ל עצרו סמוך למסגד בשעות הבוקר המאוחר של יום שישי, ה-31 במאי, ומהם ירדו יותר מעשרה חיילים, שהחלו לתלות את הכרוזים. א’, תלמיד תיכון בן 16, אמר לתחקירן “יש דין” ש”הזדעזעתי למראה התמונה שלי והאיום עלי. נכנסתי לפאניקה ואני כל הזמן חושש שהצבא יתפוס אותי. גם האחים שלי פוחדים, וגם אמא שלי בוכה. אני לא יכול להרדם. לא חזרתי לבית הספר מאז וגם הפסדתי בחינה של סוף השנה.”

אביו של א’, מ’, אמר ל”יש דין” ש”נכנסתי להלם ולחץ… פחדתי על חילד וחששתי מהתגובות שלו. זהו סיפור מדאיג. ראיתי שהילד שלי רועד מפחד. הוא נכנס למצב קשה וחסר מנוחה וקשה לו להירדם. הוא גם לא הלך לבית הספר מאז.” מ’ הוסיף בזעם ש”זו פעולת טרור, לא פעולה של צבא מסודר. זה עבודה של כנופיות ולא של מדינה דמוקרטית. מה זאת אומרת, לעשות מילד בן 15 וחצי מבוקש?”

ד’, עוד אחד מהקטינים שהוזכרו בכרזה של בחורינו המצוינים, אמר ל”יש דין” ש”התחלתי לרעוד מפחד, וחששתי שיבואו מיד לקחת אותי. למחרת, לא חזרתי לבית הספר למרות שהיתה בחינה של סוף השנה. אני מקווה שבית הספר יתחשב במצבי. אני חי בחשש שיבואו לקחת אותי.”

שני הקטינים אמרו שהם לא משתתפים בהפגנות. א’ אמר שאין לו מושג מנין השיגו החיילים את התמונה שלו, והוסיף שהם מסתובבים בכפר בעקביות ומצלמים. ד’ העריך שיתכן שלקחו את התמונה שלו מהבקשה שהגיש לכרטיס מגנטי.

האיומים שהשמיעו החיילים אמינים לגמרי. צה”ל פיתח לעצמו מנהג בעשור האחרון לפשוט על בתים בשעות הלילה כדי לעצור קטינים על עבירות זניחות. כל מי שחשוד בהשלכת אבנים, מקבל את היחס ששמור בדרך כלל לפושעים מסוכנים במיוחד: הסתערות של רעולי פנים חמושים בכבדות על ביתו בשעת לילה. דו”ח בצלם שפורסם לפני כשנתיים פירט את השגרה של מעצר ילדים: אלימות בעת החקירה, המנעות מהחובה החוקית לנוכחות מבוגר מוכר בעת החקירה, מעצר עד תום ההליכים, מערכת משפט שכותבת הודאות בשפה שהנחקר לא מבין.

יתר על כן, הפעולות הללו אינן מקריות: הן חלק ממערכה ארוכה ומחושבת של צה"ל שמטרתה לשבור את ההתנגדות העממית. צה"ל מקפיד להבהיר לתושבי הכפרים שמתנגדים לכיבוש שהם ישלמו את המחיר לא בעת ההפגנות עצמן, שאז יש במקום תקשורת, צלמים ופעילים, אלא בלילות השבוע, כשהם לבדם, כשאין במקום את ה"קריפטונייט של צה"ל," המצלמות. בקדום נערכות מזה כשנתיים הפגנות מדי יום שישי, במחאה על סגירת הכביש מהכפר לכביש 60. צה"ל מגיב להפגנות הללו באלימות המקובלת: רימוני גז, רימוני הלם, שימוש בנוזל מצחין ("בואש") ותועדה גם תקיפה באמצעות כלבים. בימים שבהם לא נערכות הפגנות, נוהג הצבא מפעם לפעם להכנס לכפר כדי לירות באוויר, להשליך רימוני הלם וגז, להוציא אנשים מבתיהם באישון לילה ובאופן כללי להבהיר לאוכלוסיה מי הבוס.

לאור כל זאת, אין אלא להסכים עם דבריו של מ’: התנהלות כפי שנחשפה בתחילת החודש בקדום היא התנהלות ששמורה לכנופיה או לארגון טרור. אמנם, האנרכיסטים המפגינים בגדה שרים כבר זמן רב “שום דבר לא יעזור/צה”ל הוא ארגון טרור,” אבל ניתן היה לצפות שחיילי צה”ל יימנעו מלספק ראיות לכך.

בצה”ל מיהרו לטעון שמדובר בקבוצה של חיילים שפעלו על דעת עצמם. יכול להיות. כאמור, על פי העדויות מדובר בשלושה כלי רכב של צה”ל וביותר מעשרה חיילים. זה טיפה גדול מדי לפעולה של כמה חיילים עצבניים. מה ידע המ”פ שלהם על היוזמה הפרטיזנית שלהם? אם לא ידע, האם ראוי שקצין שלא יודע שחיילי הפלוגה שלו מסבכים את צה”ל בהשוואה לכנופיות וארגוני טרור יישאר בתפקידו? אם ידע, ועצם עין – אני מתעקש לא להאמין, עד שיתקבלו ראיות, שיכול להיות שהפעולה הזו בוצעה באישור ובסמכות – האם הוא לא צריך לעמוד לדין, ובאם יורשע להבעט בקלון מהצבא, לא לפני תקופה מסוימת בכלא?

והחיילים עצמם – מה בדעת צה”ל לעשות בחיילים שהפרו כך את הפקודות, שיצרו זיהוי בקרב התושבים באזור עליו הם מפקחים בינם ובין ארגוני טרור? האם הוא מתכוון להתיר להם להמשיך בתפקידם, באזור שבו הם עשויים לבוא במגע עם הילדים שעליהם איימו? האם לצה”ל יש מושג קלוש איזו סופת אש תנוע בכיוונו אם אחד הילדים הללו ייפגע כעת מפעולות כוחותיו?

כשצה”ל רוצה, הוא יודע למצוא את האשמים במהירות. כשמספר חיילות העלו תמונות חושפניות לרשת, תמונות שעם כל הבעייתיות שבהן הציגו את הצבא באור מחמיא הרבה יותר מאשר האיומים הבריוניים בקדום, צה”ל הגיב במהירות וביעילות. אם המשטרה הצבאית החוקרת עדיין יודעת איך חוקרים, אנחנו מצפים שהחיילים האחראיים יימצאו במהירות וימוצה איתם הדין.

הפרטים ידועים: הכפר קדום, ליד המסגד, שעות הבוקר המאוחרות, 31 במאי. אם צה”ל לא מסוגל לדעת מי מאנשיו היה שם, ועל דעת מי, אולי כדאי שיוריד את הצ’ מהשם ויחליף אותו במ’, קרי מיליציה.

 הכדור בידי מצ”ח. אם צה"ל אכן רואה פעולות פראיות ופרטיזניות כאלה בחומרה, נשמע תוך זמן קצר שמצ"ח עצרה חשודים במעשה ושהיא ממליצה על הגשת כתבי אישום. אם לא נשמע חדשות כאלה, נבין עד כמה בדיוק אכפת לצה"ל מפריקת מה שנותר מהמשמעת בשורותיו. מי שעוד אכפת לו ממה שנשאר משמו הטוב של צה”ל, לא יאפשר למצ"ח לחמוק מאחריותה.

 * * *

עורכת הדין אמילי שפר, המטפלת מטעם “יש דין” בתיק זה, הוסיפה כי “בין אם התמונות והכיתוב בכרזה הן תוצר יוזמה של חיילים בודדים, ובין אם הדבר נעשה גם בגיבוי ובידיעת מפקדיהם, החשדות מצביעים על שימוש לרעה בסמכות נלוז ופלילי, שהוא חמור במיוחד משום שהוא מכוון לילדים.

אם התנהגות זו לא תבוער מצה"ל לאלתר, השלכותיה יהיו הרסניות, מהבחינה המשפטית ולא פחות מהבחינה המוסרית.”