בג"ץ 6642/08 רבאח אללטיף נ. שר הביטחון; בג"ץ 9496/11 – רבאח מוחמד נגד שר הביטחון

בית הכנסת "איילת השחר" נבנה על אדמותיו הפרטיות של תושב הכפר הפלסטיני אל-ג'יב בשנת 2000. לאחר שהוא פנה בנושא למנהל האזרחי הוצא צו הריסה לבית הכנסת, שנבנה ללא היתרים, אולם, הצו לא מומש. ב-2008 עתר יש דין לבג"ץ בשמו של בעל הקרקעות, בדרישה שבית המשפט יורה לשר הביטחון, למפקד צה"ל בגדה, לראש המנהל האזרחי ולמפקד מחוז ש"י של המשטרה לאכוף את צווי הפינוי וההריסה ולפנות בית כנסת שנבנה בניגוד לחוק על אדמתו הפרטית בגבעת זאב.

לאחר הגשת העתירה טענה העמותה שהפעילה את בית הכנסת כי גורמים מטעמה רכשו את הקרקע ממי שנחזה להיות הבעלים. שופטי בג"ץ הורו על מחיקת העתירה כדי לבחון את הטענות בדבר הרכישה. בעקבות הטענות הגיש יש דין תלונה למשטרה בגין חשד לזיוף מסמכי הרכישה, וב-2011 נמסר לארגון כי מז"פ קבע שמסמך הרכישה אכן זויף.

מועד הגשת העתירה השניה: 21.12.11

בעקבות ממצאי החקירה המשטרתית בחשד לזיופים, בדצמבר 2011 עתר בעל הקרקעות פעם נוספת לבג"ץ, בדרישה ליישם את צווי ההריסה. ביולי 2014, לאחר שגם הפרקליטות הודיעה כי מדובר בבנייה בלתי חוקית על קרקע פלסטינית פרטית, פסק בג"ץ שיש להרוס את המבנה בתוך שנה.

הריסת בית הכנסת התעכבה בשל בקשות שונות של המדינה, כולל בקשה לדחות את הפינוי עד לאחר חגי תשרי; טענה שאין למדינה כוח אדם לבצע את הפינוי (יומיים לאחר שהוגשה הבקשה השתתפה המשטרה בפינוי משפחה פלסטינית מביתה בסילוואן); ובקשה לדחות את הפינוי בשל חשש מתגובה אלימה מצד גורמים קיצוניים בימין הישראלי.

בנובמבר 2015 דחה בג"ץ את כל בקשות העיכוב, והורה על ביצוע צווי ההריסה בתוך שבועיים. "איננו מקלים ראש בהערכותיה המקצועיות של המשטרה ובחששותיה מפני הפרות סדר מצד גורמים קיצוניים. עם זאת, אנו סבורים כי הנימוק שהובא בבקשתה אינו מצדיק דחייה נוספת של ביצוע פסק הדין. כוחו של נימוק זה עשוי להיות יפה מכאן ולהבא, וממילא לא ברור מדוע להערכת המשטרה ניתן יהיה לבצע את פסק הדין בעוד שלושה שבועות מהיום. משמעות הדברים היא, כי קבלתו של הנימוק שהובא בבקשת המשטרה עלולה למנוע את ביצוע פסק הדין גם מעבר לתקופה המבוקשת, על יסוד בקשות חוזרות ונשנות. עם תוצאה כזו לא ניתן להשלים במדינת חוק", כתבו השופטים בפסק הדין.

מצב העתירה: העתירה התקבלה. המדינה גיבשה הסכם עם נציגי בית הכנסת, לפיו בית הכנסת ייהרס ויבנה במקומו בית כנסת במקום אחר ביישוב. בסופו של דבר ב-1 בדצמבר 2015 נהרס בית הכנסת. כחלק מהסכמת העותרים לדחיית ביצוע פסק הדין, התחייבה המדינה להסיר את הגידור סביב החלקה בבעלותם, והסירה אותו בינואר 2016. לאחר מכן הושבה הקרקע לבעליה החוקיים.