עתירת גישה לאדמות, בג"ץ 9512/10  – ראש מועצת הכפר יאסוף ואח' נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בשנת 2001, שנה אחרי הקמתו של המאחז הבלתי מורשה תפוח מערב, נחסמה דרך הגישה המובילה אל אדמותיהם החקלאיות של תושבי הכפר יאסוף – שטח בגודל אלפי דונמים – באמצעות סוללת עפר ואבנים. בעתירה שהגישו ראש מועצת הכפר וכמה מהתושבים לבג"ץ, באמצעות יש דין, נטען שתהליך מניעת הגישה איננו סטטי, ובמקביל אליו מתבצע תהליך השתלטות בלתי חוקי על האדמות, כאשר גורמים שונים פולשים אליהן, פורצים בהן דרכים, מציבים בהם מבנים ארעיים ושותלים שתילים.

העותרים טענו כי גורשו מהאדמות באמצעות אלימות פיזית מצד תושבי ההתנחלות, שקיבלו סיוע מהצבא. עוד נטען, שבשנת 2006 זומנו ראשי מועצות הכפרים הסמוכים להתנחלות לקצין מנהל התיאום והקישור הישראלי שבנפת שכם, שהודיע להם כי הכניסה לחלק מאדמות הכפר אסורה באופן מוחלט בעוד שלחלקים אחרים הינה מחויבת בתיאום. הודעה זו ניתנה בעל פה, בלא שהוצג כל צו או הוראה חוקית אחרת המסמיכה את הגבלות התנועה החמורות האלו.

בעתירה דרשו התושבים שבית המשפט יורה לאפשר להם גישה חופשית לאדמותיהם הפרטיות הסמוכות להתנחלות כפר תפוח, להסיר מכשולים שהוצבו המונעים את גישתם זו, ולממש את זכותם לעבד את האדמות בכל ימות השנה. "מניעת הגישה האמורה יוצרת מציאות חדשה יש מאין שגם הצבא והמשטרה מתייחסים אליה כמציאות מוגמרת תוך התעלמות מהמצב המשפטי בפועל", נכתב בעתירה.

בתשובת המדינה לעתירה דווח כי התקבלה החלטה לסגור חלק ניכר מהשטח בצו שטח צבאי סגור, אשר הגישה אליו דורשת תיאום צבאי. הצידוק שניתן לכך הוא הוא האתגרים הביטחוניים בהגנה על המאחז הבלתי מורשה תפוח מערב. שופטי בג"ץ מתחו ביקורת חריפה על כך שהמדינה לא מאפשרת לתושבים הפלסטיניים גישה לאדמותיהם. "ככל שיש פורעי חוק, תפקיד המפקד הצבאי הוא לטפל בהם. תפקידו הוא להבטיח את הגישה, ואם יש פורעי חוק לטפל בהם. כל מי שנוקט באלימות – המדינה צריכה לטפל בו. תפקידה של המדינה לעשות סדר", אמרה בדיון השופטת מרים נאור.

ב-2013 הודיעה המדינה על נוהל חדש שיאפשר לחקלאים הפלסטינים גישה לאדמות. על פי הנוהל, בעלי האדמות יפנו למנהל האזרחי דרך המת"ק הפלסטיני ויודיעו על רצונם להיכנס לאדמותיהם. על המנהל לאפשר להם גישה בתוך מספר ימים, "בכפוף לאילוצים מבצעיים". במרץ 2014 הנוהל קיבל תוקף של פסק דין.

מצב העתירה: התקבלה באופן חלקי

עתירה לפינוי המאחז הבלתי מורשה תפוח מערב, בג"ץ 2297/15 – ראש מועצת הכפר יאסוף נגד שר הביטחון

מועד הגשת העתירה: 31.3.15

כשנה לאחר מתן פסק הדין בעתירת הגישה עתרו תושבי יאסוף פעם נוספת לבג"ץ, בדרישה לפנות את המאחז הבלתי מורשה תפוח מערב, אשר כל המבנים בו הוקמו ללא ההיתרים הדרושים, חלקם על קרקע פלסטינית פרטית.

העתירה דורשת את פינוי כל המאחז, הן משום שהבנייה בו בלתי חוקית והן משום שהוא מקור לפגיעה מתמשכת בזכויות האדם של תושבי יאסוף. בעתירה נטען כי מאז פריצת כביש הגישה שמחבר בין ההתנחלות כפר תפוח למאחז הנמצא כשני קילומטרים ממנו, תועדו מספר אירועי תקיפה פיזית של תושבי הכפר על ידי תושבי המאחז, עשרה מקרים של פגיעות במכוניות של תושבי הכפר, הצתת מסגד בכפר, עקירה ושריפה של מאות עצי זית, ומקרים רבים של הסגות גבול אחרות – כולם במטרה למנוע את גישת תושבי הכפר לשטחיהם החקלאיים.

כפי שנכתב בעתירה: "המשך קיומו של המאחז הבלתי חוקי, פירושו המשך שלילת חרויותיהם הבסיסיות ביותר של העותרים אשר נאלצים כיום לחיות תחת משטר של היתרים, הגבלות ופחד. למען שימורו של המאחז הבלתי מורשה על יושביו, נדרשים העותרים לתכנן כל פעולה פשוטה שברצונם לעשות מספר שבועות מראש, לתאם כל צעד קטן שלהם אל מול מספר רב של גורמים שונים". בעתירה החדשה צוין כי הצבא לא עמד במשימה לאפשר לתושבים גישה לאדמותיהם החקלאיות.

בתגובתה לעתירה הודתה הפרקליטות כי הבנייה במאחז בלתי חוקית, וכי אין הליך תכנוני להסדרת המאחז. אולם, הפרקליטות הוסיפה כי בכוונת המדינה לערוך סקר קרקעות באזור, ש"בעקבותיו תבחן ההתכנות להסדרה תכנונית במרחב". כלומר, נבחנת האפשרות להכשיר את המאחז.

במהלך דיון שנערך בעתירה בדצמבר 2015, מתחה הנשיאה נאור ביקורת על התנהלות המדינה: "צריך להבין כי גם באדמות מדינה, יש לפעול כחוק… אפשר אולי באדמות מדינה להכשיר, אך צריך לעשות משהו, לא לשבת על הגדר עד שתוגש עתירה". בסיום הדיון הוציא בג"ץ צו על תנאי שמורה למדינה לנמק בתוך 120 יום מדוע לא יפונה המאחז.

בתגובת המדינה לעתירה, שהתקבלה ביוני 2016, נכתב כי בסוף שנות ה-90, במסגרת הסכם המאחזים שנחתם בין ראשי המתנחלים לראש הממשלה דאז אהוד ברק, הוכרז על השטח נשוא העתירה כאזור מרעה ולא כאזור מגורים. אך תגובת אנשי המאחז, שהוגשה לבג"ץ בסוף חודש מאי 2016, מוכיחה כי מבחינתם היה מדובר בצעד ראשוני בלבד. "המדיניות הממשלתית מיושמת בשני שלבים: ראשית, מקדמים בשטח אישור להתיישבות חקלאית. במקביל, מתחילים לקדם תוכנית לבניית קבע״, נכתב בתגובת המאחז.

לאורך השנים המשיכו תושבי המאחז לבנות בשטחו, תוך שלטענתם הובטח להם שהוא יאושר. זאת, בזמן שבתגובת המדינה נאמר כי המנהל האזרחי דחה את תכנית המתאר שהוצעה למאחז עוד ב-2002. בתקופה הזו נהרסו 25 מבנים בלתי חוקיים במאחז.

מתגובת המדינה עולה כי הוחלט להפסיק עם מראית העין, ולפעול להכשרה רטרואקטיבית של המאחז, למרות שהמדינה מודה שהוא נבנה בחלקו על קרקע פלסטינית פרטית תוך הפרות חוק חוזרות ונשנות ולמרות הפגיעה הרבה בזכויות האדם של תושבי הכפר יאסוף.

בתחילת פברואר 2017 הורה בג"ץ למדינה להרוס 17 מבנים במאחז הבלתי מורשה תפוח מערב, שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, עד יוני 2018. עם זאת, בעקבות הודעת המדינה כי בכוונתה לנסות ולהכשיר את המאחז, דחה בית המשפט את הדרישה לפנות את כל המאחז.

מצב העתירה: התקבלה חלקית.

עתירה לביטול צו המאשר הקמת כביש למבנים במאחז הבלתי מורשה תפוח מערב (טל בנימין) תוך עקיפת הליכי תכנון מקובלים

בג"ץ 890/20, ראש מועצת הכפר יאסוף ואח' נגד מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית ואח' 

מועד הגשת העתירה: 2.2.2020

בין 17 המבנים שבית המשפט הורה להרוס בפסק הדין בבג"ץ 2297/15 היו גם כביש ועמודי חשמל, שמשמשים את המאחז תפוח מערב (מכונה גם טל בנימין) שהמדינה מבקשת להכשיר. לקראת המועד הקבוע להריסת המבנים ביוני 2018, המדינה הגישה לבית המשפט בקשה לעיכוב הריסת הכביש ועמודי החשמל, עד להקמת דרך חלופית לשימוש יושבי המאחז. יתר המבנים נהרסו במועד בהתאם לפסק הדין.

במקביל, במאי 2018 הכריז המינהל האזרחי על 152 דונם מאדמות יאסוף כאדמות מדינה, כחלק מהמהלך להכשרה בדיעבד של המאחז. בספטמבר של אותה השנה הגישו ראש מועצת הכפר יאסוף ו-13 בעלי אדמות ערר על ההכרזה בעזרת יש דין, וערר זה עדיין תלוי ועומד.

בינואר 2019, בית המשפט דחה את בקשת המדינה לעכב את הריסת הכביש ועמודי החשמל, וקבע כי עליה לפנות את רכיבי הבינוי הנותרים תוך 3 חודשים, עד אפריל 2019. אולם באפריל הוגשה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין. הפעם טענה המדינה כי נוכח החלטת הדרג המדיני "להסדיר" את המאחז תפוח מערב, אלוף פיקוד מרכז יתבקש לחוקק צו שיאפשר עקיפת הליכי תכנון מקובלים לצורך סלילת דרך חלופית אל מבני המאחז בתוך פרק זמן קצר, בניגוד לדיני התכנון הקיימים. עד אז, לטענת המדינה, יש לעכב את הריסת הכביש הקיים. בקשה זו התקבלה וה-31.12.2019 נקבע כתאריך יעד החדש להריסה.

בספטמבר 2019 חתם אלוף פיקוד מרכז על צו 1821 המאשר להקים "דרך זמנית" חדשה ללא קבלת היתר ממוסדות התכנון, בשל היותה "דרך בעלת חשיבות אזורית". הצו עוקף הליכי תכנון הכוללים ביקורת של דרגים מקצועיים ושמיעת התנגדויות ציבוריות. בנוסף, הצו מאפשר תכנון על שטח שמעמדו לא הוכרע עדיין, משום שערר על ההכרזה על אדמות מדינה במקום תלוי ועומד. כל זאת, על מנת להקים במהירות כביש המוביל אל מבנים שנבנו באופן לא חוקי, ולעכב הריסה של רכיבי בינוי בלתי חוקי המצויים על קרקע פלסטינית פרטית.

לאחר שהתנגדות שהגישו נגד תוכנית הכביש נדחתה, ב-2.2.2020 עתרו תושבי יאסוף לבג"ץ בדרישה לבטל את הצו וכל החלטה המאשרת את תוכנית הכביש המבוססת עליו.

בעתירה נטען בין היתר כי חקיקת צו 1821 מנוגדת להוראות המשפט הבינלאומי, לפיהן לכוח הכובש אסור לחוקק חוקים חדשים המשנים את הדין הקיים אלא אם חקיקה זו נדרשת לשם הגנה על האוכלוסייה המקומית (הפלסטינים בני המקום) או על הסדר הציבורי, או לשם מתן מענה לצרכים ביטחוניים. צו 1821 לחלוטין אינו עומד בתנאים אלה. הוא נועד לאפשר גישה למבנים שנבנו באופן בלתי חוקי על ידי מתנחלים ישראלים, במאחז ישראלי שהמדינה שואפת "להסדיר" (אך עדיין לא עשתה זאת). לא רק שהקמת הכביש נשענת על עקיפה בוטה של הליכי תכנון, אלא שהיא אף תפגע בבעלי האדמות ובתושבי הכפרים הפלסטינים הסמוכים, בזכויות הקניין שלהם, בחופש התנועה שלהם ובביטחונם. בנוסף התייחסה העתירה בהרחבה לכשלים העמוקים בהליך התכנוני שאפשר לכאורה את הצו.

נכון למועד הגשת העתירה, הכביש ועמודי החשמל שעל הריסתם הורה בית המשפט כבר בפברואר 2017 עדיין עומדים על תילם. זאת, למרות התחייבות המדינה לבג"ץ להרוס את המבנים עד ל-31.12.2019.

בפברואר 2020 הוציא בג"ץ צו ארעי בעתירה, האוסר על "ביצוע פעולות בשטח עצמו שיש בהן כדי לשנות מן המצב הפיזי הקיים עד למתן החלטה אחרת". כעבור כשנה (במרץ 2021), נענה בג"ץ לבקשת המשיבים בעתירה והורה על ביטולו של הצו הארעי. בנוסף נקבע כי על המדינה לעדכן עד מאי 2021 על מימוש ההריסה של תוואי הדרך המקורי וכן כי המבנים שהתגלה כי הם על אדמות פרטיות יוסרו עד לסוף שנת 2021.

ביוני 2021 עדכנה המדינה כי רק חלקים מתוואי הדרך הוסרו. ההודעה לא כללה עדכון בנוגע לקידומה של תכנית מתאר עבור המאחז הבלתי חוקי.

מצב העתירה: בהליכים