בג"ץ 4475/09 – נדמי חסן מוחמד סלמאן נגד שר הביטחון

בשנת 2009 עתרו ראשי הכפרים הפלסטיניים דיר איסתיא ות'ולת' לבג"ץ, באמצעות יש דין, בדרישה להפסקת בנייה בלתי חוקית במאחז הבלתי מורשה אל מתן. מדובר במאחז (שמאז כבר הפך להתנחלות מורשה) שהוקם בשנת 2001 סמוך להתנחלות מעלה שומרון. עוד התבקש בעתירה לנקוט בפעולות חקירה והעמדה לדין של האחראים לבנייה הבלתי חוקית, מניעת הכשרת המבנה לאכלוס, ונקיטת הפעולות הנדרשות כדי למנוע את חיבורו לתשתיות מים וחשמל.

בעתירה צוין כי מדובר במבנה שנבנה במהירות רבה על אדמות מדינה, וכי בתוך שלושה חודשים כמעט הסתיימה בנייתו. עוד נטען, כי כמו במקרים רבים של בנייה לא-חוקית על אדמות פלסטיניות, רשויות אכיפת החוק מבזות את עצמן ונמנעות מלבצע את חובתן האלמנטארית – למנוע ביזוי החוק ופגיעה ברכוש פרטי או ציבורי. בעקבות העתירה בג"ץ הוציא צו ביניים האוסר על המשך העבודות.

בתגובת המדינה נטען כי יש לדחות את העתירה מאחר שבפועל מתנהלים הליכי אכיפה ופיקוח ביחס למבנה, והודגש שיקול הדעת הרחב הנתון לרשויות האכיפה בקביעת סדרי העדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה ויישומם. עוד הובהר בתגובת המדינה כי השטח עליו הוקם המבנה הוא שמורת טבע שנועדה לפיתוח חקלאי, ונאסרה בה בנייה של בניינים מכל סוג.

ביוני 2010, לאחר שיש דין פנה לפרקליטות בתלונה על כך שלמרות צו בית המשפט העבודה במקום נמשכת, הודיעה המדינה כי הוחלט להוציא צו סופי להפסקת עבודה על המבנה הנדון. הפרקליטות הוסיפה כי הוחלט לאטום את המבנה במקום להרוס אותו, כך שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש. בג"ץ קיבל את עמדת המדינה כי יש להמנע מהריסתו משום שמדובר בבית כנסת.

בעקבות ההחלטה עתר ועד מתיישבי השומרון לבג"ץ בבקשה למנוע את איטום בית הכנסת. אולם, בג"ץ דחה את העתירה. "חובתה של הרשות היא לדאוג לאכיפתם של צווים אלה שלא יהפכו, חלילה, אות מתה", כתבה השופטת איילה פרוקצ'יה בפסק הדין שניתן באוגוסט 2010. היא הבהירה שהעובדה שמדובר בבית כנסת אינה מעניקה למבנה חסינות. "כאשר מבנה מוקם שלא כדין, ונועד על ידי מקימיו לבית תפילה, הוא אינו קונה לו בכך מעמד על-חוקי".

בשנת 2012 הכשירה ממשלת ישראל את המאחז כ"כפר אמנים", והוא הפך להתנחלות רשמית.

מצב העתירה: התקבלה חלקית והמבנה נאטם.