ב-17 באפריל 2009, במהלך ההפגנה השבועית נגד גדר ההפרדה בכפר בילעין, ירה איש כוחות הביטחון רימון גז בכינון ישיר לעבר חזהו של המפגין באסם אבו רחמה. אבו רחמה בן ה-30 נהרג זמן קצר לאחר מכן מפצעיו. המקרה אף תועד בסרט התיעודי "חמש מצלמות שבורות" שהיה מועמד לפרס האוסקר.

למרות שירי כזה מנוגד לפקודות הצבא, נמנעה הפרקליטות הצבאית מחקירה ראויה של התקרית. יצוין כי באותה תקופה המדיניות של הפרקליטות הצבאית היתה שאין לפתוח בחקירת מצ"ח במקרה מוות אלא בהוראתה. במקרה זה נימקה הפרקליטות הצבאית את הסירוב לחקור בכך שייתכן שהרימון שפגע באבו רחמה ניתז אליו מגדר.

רק ביולי 2010, בעקבות חוות דעת מקצועית של מומחים להדמיה, שנמסרה לפרקליטות הצבאית מטעם משפחת אבו רחמה, הודיע הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) על שינוי בעמדתו וכוונתו לפתוח בחקירה בנוגע לנסיבות מותו של אבו רחמה. חוות הדעת כללה ניתוח של סרטונים שתיעדו את האירוע משלוש זוויות שונות וקבעה כי אבו רחמה נהרג מירי בכינון ישיר.

 

בג"ץ 1647/13 צובחיה מוסא עבד אבו רחמה נגד הפרקליט הצבאי הראשי (עתירה ראשונה)

 מועד הגשת העתירה: 3.3.2013

לאחר שנתיים וחצי שבהן לא התקבלה כל החלטה לגבי תיק החקירה, צובחיא אבו רחמה, אמו של באסם, עתרה לבג"ץ בסיוע יש דין ובצלם, בדרישה שבית המשפט יחייב את הפרקליט הצבאי הראשי לקבל החלטה בתיק ולהעמיד לדין את החייל היורה ואת כל מי שהיה בעל אחריות פיקודית להריגת בנה.

בספטמבר 2013 הודיעה המדינה לבג"ץ כי הפרקליט הצבאי הראשי דאז, אלוף דני עפרוני, החליט לסגור את תיק החקירה מחמת חוסר ראיות. המדינה לא פירטה בתגובתה מהם הנימוקים להחלטה לסגור את התיק, מעבר לאמירה הלקונית כי "אין די ראיות, במידה הנדרשת בפלילים, לצורך נקיטת הליכים משפטיים כנגד מי מהחיילים המעורבים באירוע". הפרקליטות לא מסרה כל מידע על ממצאי החקירה, על הגרסאות שסיפקו החיילים שנחקרו או על חוות דעת נגדיות לממצאים של מומחה ההדמיה. בעקבות החלטת הפצ"ר הורה בג"ץ על מחיקת העתירה.

מצב העתירה: נמחקה

 

בג"ץ 2295/15 – צובחיה מוסא עבד אבו רחמה נגד הפרקליט הצבאי הראשי (עתירה שניה)

מועד הגשת העתירה: 31.3.2015

 ביולי 2014, לאחר השתהות ניכרת מצד הפרקליטות הצבאית בהעברת חומרי החקירה לידי יש דין, הגישו יש דין ובצלם בשם המשפחה ערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, בציינם שורה של כשלים בחקירה.

במרץ 2015, כמעט שש שנים לאחר הריגתו של אבו רחמה, שוב עתרה אמו לבג"ץ, יחד עם יש דין ובצלם, והפעם בדרישה לקבל הכרעה בערר. "אבו רחמה נהרג מירי שהיה לכל הפחות רשלני של חיילי צה"ל, ותיק החקירה לבירור האחריות למותו נחנק לאורך שנים ע"י סחבת בלתי נסלחת של גופי החקירה והתביעה", נכתב בעתירה.

בתגובתה לעתירה, בינואר 2016, מסרה המדינה כי הפצ"ר החליט לדחות את הערר מפני שאין אפשרות לזהות את החיילים המעורבים, משום שהתיעוד שנמסר איננו מאפשר לזהות פנים. יש דין ובצלם ציינו בתגובתם במארס 2016 כי עם תחילת החקירה נמסר למצ"ח סט תמונות סטילס שעשוי לאפשר זיהוי כזה – וכי גם אם הזיהוי איננו אפשרי, העתירה דורשת גם את העמדתם לדין של מפקדיהם של החיילים, בשל אחריותם הפיקודית.

באפריל 2016 הורה בג"ץ על מחיקת העתירה, וזאת בעקבות הנחיה חדשה של היועץ המשפטי לממשלה (בעקבות המלצות ועדות טירקל וצ'חנובר). ההנחיה קובעת כי מי שהפצ"ר דחה את ערעורו על סגירת תיק חקירה יאלץ להגיש השגה ליועץ המשפטי לממשלה, בטרם יוכל לפנות לבג"ץ.

מצב העתירה: נמחקה

 

בג"ץ 9850/16 – צובחיה מוסא עבד אבו רחמה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים (עתירה שלישית)

מועד הגשת העתירה: 19.12.2016

במאי 2016 הגישה צובחיה אבו רחמה, בסיוע יש דין, השגה ליועץ המשפטי לממשלה על החלטת הפצ"ר לדחות את הערר שהגישה על סגירת תיק החקירה.

ההשגה דרשה ביצוע השלמת חקירה לגבי זהות היורה משום שרשויות החקירה לא קבעו בוודאות מי ירה באבו רחמה, ונכתב בה כי כדי לגלות את זהות היורה ניתן לבצע פעולת בירור פשוטה לגבי מיקומם של החשודים במהלך האירוע – צעד בסיסי שלא נעשה על ידי החוקרים.

לאחר שעברו שבעה חודשים ממועד הגשת ההשגה ליועץ המשפטי לממשלה, וטרם התקבלה תשובת היועץ, עתרה אבו רחמה לבג"ץ בפעם בשלישית, הפעם בדרישה שבית המשפט יכריע לגופו של התיק.

בעתירה נטען כי הראיות הרבות שקיימות בתיק מובילות למסקנה כי יש להגיש כתב אישום נגד היורה בגין עבירת הֲמָתָה, או לכל הפחות גרימת מוות ברשלנות. עוד נטען בעתירה, כי תיק החקירה כולל עדויות חד משמעיות המצביעות על כך שהמפקדים של החיילים המעורבים באירוע לא הדריכו את פקודיהם כפי שנדרש בשימוש במטול רימונים מהסוג שהרג את אבו רחמה ובטווחי הזהירות, ואף לא נקפו אצבע כדי לוודא שחייליהם לא יבצעו ירי בלתי חוקי, בכינון ישיר ומטווח קצר, לעבר אזרחים. לכן, נטען, יש מקום להגיש כתבי אישום גם נגד המפקדים בגין אחריותם לירי הלא חוקי. לחילופין, דרשה העתירה נקיטה בהליכים משמעתיים או פיקודיים נגד החיילים המעורבים ומפקדיהם.

במהלך ההליכים בעתירה הודתה המדינה שתיק החקירה המקורי אבד, ושעותקים של מסמכים שנותרו אינם מלאים, ולפיכך ישנו חוסר בחומר החקירה.

בספטמבר 2018 דחו שופטי בג"ץ את העתירה וקבעו כי אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה שלא להעמיד לדין את האחראים למוות. עוד קבעו השופטים כי אין מקום להתערב גם בהחלטה שלא לנקוט הליכים פיקודיים או משמעתיים נגד המעורבים.

בהחלטתם ציינו השופטים את התנהלותן הרשלנית של רשויות אכיפת החוק הצבאיות – מצ"ח והפרקליטות הצבאית – אשר ניהלו חקירה רשלנית ובלתי ממצה, שבסופה לא ניתן לקבוע את זהות היורה. השופט גרוסקופף כתב כי "לא ניתן לסיים פסק דין מבלי להתייחס לקשיים בהתנהלות הרשויות לאורך פרשה ארוכת שנים זו, ובעיקר למשך הטיפול בה, אשר ברובד האנושי ודאי הוסיף כאב וצער לעותרת, וברובד המעשי פגע בחקר האמת".

השופט גרוסקופף ציין בדבריו כי מרבית עדויות הלוחמים והמפקדים נגבו זמן רב לאחר האירוע והדבר פגע באופן ניכר באיכותן ובמהימנותן, וכן את העובדה שתיק החקירה אבד בשלב מסוים ועמו חומר ראיות שלא ניתן היה לשחזר. "אל כל אלה", הוסיף בית המשפט, "מצטרף, כאמור, משך הטיפול הארוך בפניות העותרים, חרף שני פסקי דין קודמים של בית משפט זה אשר הורו למשיבים בפירוש לסיים הטיפול בהקדם".

השופט קרא ציין כי "… קשה להשתחרר מן התחושה הקשה העולה מאופן התנהלות הדברים וקוצר ידנו מלהושיע בנסיבות אלה, כאשר התנהלותה, יותר נכון – חדלונה של המדינה בחקירת האירוע הביאה בין היתר לאותו 'נזק ראייתי', והעדר יכולת למצוא את האחראי למותו של המנוח. ועל כך יש להצטער."

סיכמו של דבר, תשע שנים לאחר הריגתו של מפגין בעת שקיים פעולת מחאה לא אלימה נגד גדר ההפרדה שהוקמה בכפרו, איש מהאחראים למותו לא ייתן את הדין. מערכת אכיפת החוק הצבאית ניהלה חקירה רשלנית, תוך גרירת רגליים ואף אובדן חומר החקירה. גם בג"ץ הסיר את ידיו, והסתפק בדברי ביקורת, ללא מתן סעד.

מצב העתירה: נדחתה.