בג"ץ 7637/15, ראש מועצת הכפר ג'אלוד נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בשנת 1978 הוציא המפקד הצבאי את צו התפיסה ת/5/78, שמכוחו תפס הצבא שטח עצום של יותר מ-1,700 דונמים של אדמות פרטיות בנקודה המחברת בין הכפרים ג'אלוד, דומא וקוסרא.

תפיסה צבאית מותרת, על פי המשפט הבינלאומי, לצרכים צבאיים דחופים; היא איננה הפקעה, וכאשר תם הצורך הצבאי אמור השטח לחזור לבעליו. צה"ל בנה מוצב צבאי ("מחנה ג'אלוד") על חלק קטן מן האדמות שנתפסו, אך לא עשה בהם כל שימוש נוסף. המוצב פונה בתחילת שנות ה-2000, ומאז לא נעשה שימוש אחר באדמות, מלבד הצבתו של מתקן תקשורת שלא מתפרס על שטח של יותר מדונם אחד.

צו התפיסה הראשון בשטחי שלושת הכפרים הוצא לפני פסיקת בג"ץ בפרשת אלון מורה, שקבעה שתפיסה צבאית לצרכי בניית התנחלויות מנוגדת לחוק – פרקטיקה מקובלת בשנות ה-70'.

במאי 2015 פנו ראשי הכפרים הנזכרים באמצעות יש דין אל המפקד הצבאי ואל יועצו המשפטי, בדרישה לבטל את צווי התפיסה. הדרישה נומקה בכך שלאחר 37 שנים מיום הוצאת הצווים, הצורך הצבאי – ככל שהיה כזה – התפוגג. כחודש לאחר מכן מסר היועץ המשפטי של האזור כי הנושא בבדיקה, אך במשך ארבעה חודשים לאחר מכן לא התקבלה כל תשובה נוספת. כיוון שכך, נאלצו ראשי הכפרים לעתור לבג"ץ בדרישה לבטל את צו התפיסה.

"תחת לבטל את צווי התפיסה אשר שוכבים כאבן שאין לה הופכין (וזהו גם מצב האדמות התפוסות) בוחרים המשיבים להמשיך ולהחזיק בקרקעות התפוסות, וזאת מבלי שקיימים כל צידוקים ביטחוניים – ובוודאי לא צרכים ביטחוניים הכרחיים ודחופים – להמשיך ולתפוס באדמות אלה", נכתב בעתירה.

בפברואר 2016, בצעד נדיר מאוד, הודיעה המדינה על ביטול צו התפיסה ביחס ל-1,670 דונמים, עוד לפני שהתקיים דיון בנושא בבג"ץ. עם זאת, המדינה הותירה את צו התפיסה ביחס ל-30 דונם.

יש דין הגיש השגה על החלק של הצו שנותר על כנו. בתגובה הודיעה המדינה כי השטח עדין משמש לצרכים צבאיים. בעקבות זאת הוחלט על מחיקת העתירה.

מצב העתירה: נמחקה