בג"ץ 9711/10 – מוחמד שבאנה נגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

בתחילת 2010 הבחין תושב הכפר הפלסטיני סינג'יל בכך שאלמונים פלשו לאדמותיו, גידרו חלקים ממנה בגדרות ברזל, נטעו בה עצים ובנו בה מערכת השקיה. מיד לאחר מכן הוא הגיש תלונה למשטרת ישראל על הפלישה.

שלושה חודשים לאחר הגשת התלונה סגרה המשטרה את התיק בעילת "עבריין לא נודע". עם זאת, במרץ 2010 החליט יועמ"ש איו"ש להמליץ לראש המנהל האזרחי להוציא צו שימוש מפריע כנגד הפולשים. צו שימוש מפריע הוא כלי משפטי שנכנס לשימוש בעקבות דו"ח טליה ששון, והוא אמור לאפשר לרשויות לפעול במהירות כנגד פלישה לקרקעות פרטיות פלסטיניות.

ביוני 2010 הוציא המנהל האזרחי צו שימוש מפריע לפלישה ותלה את הצווים במקום. עם זאת, המנהל האזרחי לא טרח לאכוף את הצווים שהוציא. כתוצאה מכך עתר יש דין לבג"ץ בדרישה שבית המשפט יורה למנהל האזרחי לאכוף את הצו.

בתגובה לעתירה הודיעה המדינה כי תיישם את הצו בהקדם והוסיפה שקיימת עבודת מטה במטרה לקבוע את אופן המימוש של צווים מסוג זה.

אולם בהמשך הודיעה כי חלה טעות בצו וכי יש צורך בצו חדש. בשלב זה הודיעו שניים מתושבי גבעת הרואה שהם מעבדים את הקרקע מזה שלוש שנים – והגישו התנגדות לצו הפינוי.

באפריל 2012 הודיע המנהל מאזרחי שלא נמצא שלשניים זכויות בקרקע ושעליהם לפנות את כל הנטיעות והבינוי במקום בתוך שלושה שבועות. השניים ערערו על ההחלטה לוועדת העררים הצבאית. בהמשך, לאחר שהשניים משכו את הערר שהגישו והודיעו כי הפסיקו את השימוש בקרקע, בספטמבר 2013 הודיעה המדינה כי הפלישה סולקה וכתוצאה מכך העתירה נמחקה.

מצב העתירה: העתירה נמחקה לאחר שהפלישה סולקה. בדצמבר 2013 פסק הנשיא גרוניס כי המדינה תשלם ליש דין ולעותר הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ וכי הפולשים ישלמו 5,000 ₪