עומדים מנגד, כרגיל

אזרחים ישראלים רוגמים באבנים בית בכפר בורין, וכאשר פלסטיני מנסה להציל את ביתו, הצבא זורק רימוני גז עליו ועל הבית

א’ הוא תושב הכפר בורין, כפר שלרוע מזלו מצא את עצמו בין ההתנחלויות יצהר ובין הר ברכה ומאחזיה. א’ מתגורר בבית הצפון-מזרחי של הכפר, הקרוב ביותר להר ברכה, והוא ובני משפחתו סובלים שנים מהתנכלות מצד אזרחים ישראלים.

יום אחד בתחילת אוגוסט, היו א’ ובני משפחתו בחתונה משפחתית בכפר, ומשפנו לשוב לביתם, גילו “כמה מתנחלים שזורקים אבנים לכיוון הבית שלנו, כרגיל,” בלשונו של א’. האזרחים הישראלים היו סמוכים לבית, לשובך וללול שצמודים אליו, וא’ החליט להסתכן כדי להציל את הלול והשובך. הוא התקדם כמה מאות מטרים לעברם, ואז חברו אליו מספר צעירים נוספים – בבורין, כמו במספר כפרים אחרים שנמצאים תחת התקפות תכופות של אזרחים ישראלים בעוד הצבא עומד מנגד, כבר יש התארגנות להדיפת הפולשים. מסוג ההתארגנויות שרווחו בקרב יהודים ברוסיה הצארית בימי שקיעתה, כנגד פוגרומים, שגם הם התבצעו תוך תמיכה שקטה של השלטונות.

בנקודה זו הגיעו לזירה כוחות צה”ל. הללו, שאמונים רשמית על הגנה על האוכלוסיה, בלטו בהיעדרם כאשר האזרחים הישראלים תקפו את הפלסטינים, אבל הופיעו במהירות כאשר האוכלוסיה המוגנת החלה לעשות את התפקיד שלהם ולהגן על עצמה. החיילים החלו מיד לידות רימוני גז – לא, לא אל הפורעים מסיגי הגבול, תמימים שכמוכם; אל התושבים שעמדו על נפשם ועל רכושם. על יהודים, כידוע, לא יורים גז.

א’ זינק קדימה, אל ביתו. הסיבה היתה פשוטה למדי: חלונות הבית היו פתוחים, החיילים ירו את הגז ישירות אל הבית, ורימוני גז לגמרי מסוגלים לגרום לדליקה, במיוחד באוגוסט. הוא הגיע אל הבית והחל לסגור את החלונות, כדי למנוע את כניסתם של רימוני גז אחרים. דא עקא, סגירה של החלונות הובילה אותו למצב שבו הוא נמצא בחלל סגור עם לא מעט גז. הוא חש שהוא קרוב להתעלפות, והצעירים חילצו אותו מן הבית.

החיילים, בינתיים, המשיכו להשליך רימוני גז, עד ששקעה השמש, והם שבו לבסיסם בשלום. גם לאזרחים הישראלים שירדו לפשיטה של שבת על בורין שלום; איש מהם לא נעצר.

לא’ אין כל כוונה להגיש תלונה; הוא התייאש. “התלונות לא מביאות כל תועלת,” הוא אומר, “אותם החילים והמגבניקים שעומדים מנגד כשזורקים אבנים עלינו הם אלו שאליהם אני אגיש תלונה? ממש לא מתאים.”

ככה זה. ככה נראה ה”כיבוש הנאור” שלנו בגדה המערבית. כשהיאוש יגבר שוב על הפחד, כשצעירים זועמים ימלאו את רחובות הגדה ויתעמתו עם כוחותינו האמיצים, כששוב נשאל מה קרה להם לעזאזל, זכרו את הכפרים נוסח בורין, את הצעירים דוגמת א’, שמבחינתם המילה “כרגיל” מציינת התקפה על ביתם וחיילים ושוטרים שמסייעים לפורעים.