כבר 42 שנים ישראל מונעת מתושבי הכפר בורקה (برقة) הסמוך לשכם, להגיע באופן חופשי לאדמות הפרטיות שלהם עליהן נבנתה ההתנחלות חומש. נייר העמדה "עולם הפוך" מציג את המאבק של תושבי בורקה לשוב לאדמותיהם, אותו יש דין מלווה כעשור.

בראשית שנת 1978 הוציא המפקד הצבאי הישראלי בגדה המערבית צו תפיסה לצרכים "ביטחוניים" לאדמות פרטיות מוסדרות של תושבי בורקה. בשטח צו התפיסה הקימה ישראל היאחזות נח"ל, אשר הפכה כעבור שנתיים להתנחלות האזרחית חומש. במשך 25 שנה גרו בהתנחלות כמה עשרות משפחות ישראליות, עד שבשנת 2005, כחלק מתכנית ההתנתקות, ישראל פינתה את חומש ואסרה בחוק על ישראלים להיכנס לשטחה, איסור התקף עד היום.

לאחר פינוי ההתנחלות, ישראל לא ביטלה את צו התפיסה הצבאי והמשיכה למנוע מבעלי הקרקע הפלסטינים להגיע לאדמותיהם. עשור של הליכים משפטיים שטרם הסתיימו, הביא למצב חוקי בו הפלסטינים רשאים להגיע ללא הגבלה לאדמותיהם עליהן היתה בעבר ההתנחלות המפונה חומש, ואילו לישראלים הכניסה לאזור זה אסורה.

המצב בשטח לעומת זאת שונה לחלוטין, "עולם הפוך" כפי שכינה זאת בית המשפט העליון: מתנחלי "ישיבת חומש המתחדשת" וישראלים אחרים נכנסים לשטח ונמצאים בו גם כיום ללא הפרעה ובניגוד לחוק. לעומת זאת, הגעתם של הפלסטינים לאדמות הפרטיות שלהם נמנעת או מוגבלת, הן בשל מניעות תנועה שרירותיות שמטיל הצבא על החקלאים והן בשל אלימות מתנחלים אשר מטילה אימה, פוגעת ומשבשת את חייהם של תושבי הכפרים הפלסטינים בסביבה.

האלימות האידיאולוגית השיטתית של המתנחלים, שמיועדת להשתלט על אדמות ולהרחיק את החקלאים הפלסטינים מאדמתם אינה מתקיימת בחלל ריק. היא מקבלת עידוד ודחיפה מהתגייסותם של כוחות פוליטיים ואישי ציבור בכירים, חלקם ממומנים מהקופה הציבורית, שמגיעים להתנחלות המפונה חומש, בניגוד לחוק ובגלוי, תומכים במתנחלים ששוהים על אדמות פלסטיניות פרטיות ובכך מייצרים לגיטמציה להמשך הפעילות העבריינית.

השהייה הבלתי חוקית של מתנחלים בשטח ההתנחלות המפונה, הבנייה הבלתי חוקית על אדמות פלסטיניות פרטיות והאלימות נגד גופם של פלסטינים ורכושם מתבצעות מבלי שהצבא או המשטרה ינקטו בצעדים יעילים בניסיון למגר אותן. יתר על כן, ברובם המוחלט של המקרים רשויות האכיפה אינן מעמידות לדין את המתנחלים העבריינים ובכך מעבירות להם מסר של חסינות מפני החוק, אשר מאפשר להם להמשיך במעשיהם ללא חשש.

על אף מאמציה של המערכת הישראלית כולה ולמרות המצב האבסורדי שמתקיים בשטח, בעלי האדמות הפלסטינים מבורקה ממשיכים במאבקם הסיזיפי בניסיון לסדוק ולהבקיע את שיטת הפעולה הקולוניאליסטית של ישראל, לשוב באופן חופשי ומלא לאדמות שנגזלו מהם ולממש את זכות הקניין שלהם, את זכותם לחופש התנועה ואת זכותם לפרנסה ולחופש העיסוק.