צה”ל ממשיך לאבטח אזרחים ישראלים בשעה שהם תוקפים פלסטינים

הפלסטינים כבר הספיקו ללמוד ששבת היא יום מועד לפורענות: פעם אחר פעם, בריונים ישראלים מנצלים דווקא את מה שאמור להיות יום מנוחה קדוש כדי לתקוף את שכניהם. משעמם אחרי הכל, וקצת אלימות מגוונת את השגרה. לעתים קרובות חיילי הצבא החזק במזרח התיכון מתלווים למתנחלים ומוודאים שהם – בניגוד לפלסטינים – לא יהיו בכל סכנה.

השבת של ה-22 באוגוסט היתה עוד שבת שגרתית כזו.בסביבות השעה 10:45 בבוקר הבחין צ. בקבוצה של אזרחים ישראלים יורדת מהמאחז אש קודש אל המקום בו רעה את צאנו. סמוך לו עמד באותה שעה א. תושב קוסרא, שעיבד את אדמתו. שני הפלסטינים מיהרו להתקרב זה אל זה ולהזעיק עזרה. תוך זמן קצר הגיעו למקום עוד חקלאים פלסטינים.

בסמוך לאדמתו של א. נמצאת עמדת שמירה של צה”ל. החיילים שבה לא מנעו מהאזרחים הישראלים לרדת אל אדמות הכפר הפלסטיני, אבל כשנוצרה התקהלות הם הגיעו למקום. תחילה טיפין-טיפין, אבל בשלב מסוים היו שם, על פי ההערכות, כ-20 כלי רכב צבאיים ומשטרתיים וכ-100 אנשי ביטחון.

במקום לעשות את הדבר המתבקש ולפנות את המתנחלים משם, החיילים ניסו לפנות דווקא את הפלסטינים. ראש המועצה צעק לעברם ושאל למה הם התירו למתנחלים להגיע.הקריאה שלו, שאחריה באו קריאות נגד מצד האזרחים הישראלים, הציתה קטטה.

לא ברור מי יידה את האבן הראשונה, וזה גם לא כל כך חשוב. הדבר החשוב הוא שתוך זמן קצר היו שתי קבוצות של בני אדם – האחת נמצאת על אדמתה, השניה פולשת לאדמה זו – עסוקות במרץ בידוי אבנים הדדי.

התגובה של חיילי צה”ל היתה צפויה: אמנם ממשלתנו מודיעה לנו שוב ושוב ש”אבנים הורגות”, אבל כנראה שבצה”ל לא שמעו על זה, כי הם הפעילו אמצעים לפיזור הפגנות לכיוון צד אחד בלבד – הצד הפלסטיני. בסוף היום נמנו בקוסרא תשעה פצועים פלסטינים מירי גומי של חיילי צה”ל, ואף לא פצוע אחד מצד האזרחים הישראלים.

זו איננה מדיניות חדשה: המצב שבו חיילי צה”ל עומדים מנגד – כלומר, מתירים לאזרחים ישראלים להפעיל אלימות כלפי  פלסטינים מבלי לעצור אותם או להפעיל נגדם אמצעים לפיזור הפגנות – איננו חדש. ימיו, כפי שמבהיר הדו"ח שלנו, כימי הכיבוש. צה”ל כבר הסביר לכתבים ישראלים ש”גז לא יורים על יהודים”, ולאחר שקבוצה מאורגנת של מתנחלים תקפה את בסיס מטמ”ר אפרים ויידתה אבנים במח"ט, אמר דובר צה”ל דאז יואב מרדכי לכרמלה מנשה "אני מניח, כרמלה, שאת לא היית מצפה שהמח”ט היה פותח בירי לעבר יהודי שעמד מולו. אני בטוח שלא לזה את מתכוונת".

צה”ל לא עצר אף פורע במהלך ההתקפה על חטמ”ר אפרים – כפי שהוא לא עצר אף אחד מהפורעים שהציתו את המוצב הצבאי סמוך ליצהר במהלך האירוע, וכפי שהוא לא עצר אף פורע ישראלי באירוע בקוסרא ב-22 באוגוסט. גז? גומי? ירי? זה רק לאבנים שמסוכנות באמת.

איך מבדילים ביניהן? ובכן, אם הן מושלכות על ידי אזרח ישראלי כנראה שהן לא באמת מסוכנות. למצב הזה קוראים אכיפה סלקטיבית, אחד הסממנים המוכרים של משטר אפליה. האפליה הזו הפכה לבולטת עוד יותר כאשר לאחרונה הורתה הממשלה על שימוש בצלפים נגד מידיי אבנים פלסטינים גם במזרח ירושלים, שרשמית סופחה לישראל ותושביה מחזיקים בתושבות ישראלית.

לאחרונה טען צה”ל שהוא גיבש נהלים כדי למנוע את המצב הזה, אבל אם אכן עשה זאת שלא לצרכי כסת”ח, האירועים בסוף אוגוסט מעידים שהנהלים לא חלחלו לשטח – כפי שגילה לאחרונה שר הבטחון. צה”ל מתנהל בגדה המערבית כפי שהתנהל תמיד: מגן על המתנחלים. זאת, למרות שחובתו הן על פי המשפט הבינלאומי והן על פי פסיקות בג”ץ היא להגן על התושבים המוגנים בשטח הכבוש – חובה שממנה צה"ל משתמט בעקביות.

הנפגעים הפלסטינים, אגב, החליטו שלא להגיש תלונה – לא כלפי האזרחים הישראלים ולא כלפי החיילים. הם יודעים שאין טעם, שהסיכוי שתלונה נגד אזרחים ישראלים תסתיים בהרשעה הוא בערך 1.9%. ראש מועצת קוסרא, עם זאת, הגיש תלונה. על מה שהיא חושפת, בפוסט הבא.