כמו חלק גדול מהתיקים שלנו, גם התיק הזה נגנז על ידי המשטרה אחרי שזו לא הצליחה למצוא את העבריין הרלוונטי. הרושם הוא, למרבה הצער, שהיא גם לא מי יודע מה השתדלה.

בסוף חודש אפריל, יצא ש. לרעות את עדר הכבשים שלו, במצד המזרחי של הכפר אמאתין. לרוע מזלו של הכפר, שורץ בסמוך אליו אחד המאחזים היותר ידועים לשמצה, חוות גלעד. ש. הבחין ברכב צבאי, האמר, שנע לאזור המרעה מכיוון המאחז. ברכב היו חיילים; על הגג שלו ישבו שלושה מתנחלים רעולי פנים.

המתנחלים ירדו מהרכב, הסתערו על הכבשים של ש. והחלו לבעוט בהם. החיילים, בינתיים, יצאו מהרכב – שלושה חיילים וחיילת – ושניים מהם כיוונו נשק אל ש., בעוד שהאחרים החזיקו רימוני הלם. ש. מציין שהוא יודע איך הם נראים; ספק אם יש פלסטיני שלא יודע. במקום נוצרה חלוקת עבודה: המתנחלים התעללו בכבשים של ש., בעוד שהחיילים השגיחו עליו שלא יתערב.

היו רועים נוספים במקום; ש. אומר במרירות ש"היינו יכולים לגרש את המתנחלים מהשטח, אבל החיילים מנעו זאת." זמן קצר לאחר מכן, הגיעו עוד כלי רכב של הצבא, והם – בנוהל – גירשו את הפלסטינים מהמקום. אחת הכבשים של ש. הפילה את ולדה; שלוש אחרות צולעות. הטרוריסטים, והחמושים במדים שהגנו עליהם, השיגו את שלהם: מאז הפלסטינים חוששים לרעות באותו המקום.

אז מה היה לנו פה? חמושים במדים שמספקים שירותי הסעה לטרוריסטים רעולי פנים, ואחר כך מונעים מאנשים להתגונן מפניהם. שום דבר יוצא דופן, למרבה הצער. צריך גם לציין שעצם נוכחותם של המתנחלים בשטח היא לא חוקית אפילו אליבא דממשלת ישראל, ושהם בכל זאת עדיין שם, אבל נו. גם לזה כבר התרגלנו.

תם האירוע, החל הטיפול המשטרתי. ש. הגיש תלונה למשטרה. חודשיים לאחר מכן, המשטרה החליטה לגנוז את החקירה. זה קורה הרבה, אבל זה משונה. עבדכם הנאמן אמנם איננו חוקר משטרה, אבל על פניו, זה מקרה פשוט יחסית. צריך לפנות לכוחותינו המזוינים ולברר אצלם מי נהג בהאמר בחוות גלעד בתאריך מסוים. זה לא יכול להיות כל כך מסובך. אחר כך צריך להבהיר לחיילים שהם התסבכו קשות ושכדאי להם לגלות את שמות האנשים שלהם הם נתנו טרמפ ואחר כך הגנו עליהם.

לא מסובך – אבל לא קרה. המשטרה לא סגרה את התיק משום שהגיעה למסקנה שהאירוע לא היה ולא נברא; צה"ל אישר שהוא התרחש. היא סגרה אותו בתואנת "עבריין לא נודע." עכשיו, יש מצבים שבהם העבריין באמת לא נודע: מישהו עם קסדת אופנוע שודד אדם ליד כספומט באמצע עיר גדולה, ונמלט רגלית. עכשיו לך תמצא אותו. אבל אנחנו מדברים על מקום קטן – מאחז בלתי חוקי ולא מי יודע מה מאויש – שיש בו יחסית הרבה אנשי כוחות בטחון. שספציפית תוארו כמגיעים לשטח בהרכב של שלושה חיילים וחיילת. ש. תיאר את התוקפים שלו, למרות שהם היו רעולי פנים: לאחד מהם היו משקפיים וזקן קטן, ואחר היה גבוה עם זקן שחור. המשטרה, מצאו עורכי הדין שלנו, לא ניסתה לאתר את החיילים ואפילו לא טרחה לגבות את עדותם של הרועים האחרים שהיו במקום.

אחר כך התחילה פארסה נוספת. המשטרה גנזה את התיק ברביעי ביוני. רק שבועיים אחר כך, היא טרחה להודיע על כך ל"יש דין." אחרי דין ודברים ארוך, הסכימה המשטרה ב-12 באוגוסט ש"יש דין" תוכל לצלם את התיק כדי שנוכל לערער על ההחלטה. שימו לב לפער הזמנים: רק חודשיים ושמונה ימים אחרי שהמשטרה גנזה את התיק, הצליחו עורכי הדין שלנו לקבל אותו. זה חשוב, כי אפשר לערער על סגירת תיק רק תוך 30 יום מסגירתו – ומאחר וקודם כל קיבלנו הודעה מאוחרת על סגירת התיק, ואת התיק עצמו רק באיחור של חודשיים, הפרקליטות החליטה לדחות את הערר על סגירת התיק.

ככה נראית פריעת חוק בחסות המדינה. היא מתחילה בחמושים שמספקים סיוע לפוגרומצ'יקים, היא נמשכת אל משטרה שלא טורחת לבצע את עבודתה, ומסתיימת בפרקליטות שמנותקת, או מעמידה פני מנותקת, מהמציאות בשטח ומהעיכובים הקבועים בעבודת המשטרה.

וגם במקרה הזה, הטרוריסטים ניצחו.