קבוצה של כעשרה מתנחלים תוקפת שני חקלאים פלסטינים, כשחיילי צה"ל עומדים מן הצד. עוד יום של כיבוש

התקשורת נוהגת לדווח על תקריות "תג מחיר": הן קלות יחסית לדיווח. יש הצתה, והטרוריסט שהצית בדרך כלל טורח להשאיר כתובת ברורה. זה מצטלם טוב, מאפשר לישראלי הממוצע לצקצק על המשוגעים האלה שמפעילים אלימות פראית, לא אלימות מסודרת כמו זו של הצבא, להפטיר משהו על כך שהממשלה לא יודעת איך לטפל בהם, ולעבור הלאה.

אנשים שמכירים את נושא אלימות מתנחלים, עם זאת, יודעים ש"תג מחיר" הוא לא הסיפור החשוב, הוא פשוט הסיפור שקל לספר. הסיפור האמיתי, כזה שלא משאיר כמעט סימנים ועל כן כמעט לא מגיע לכותרות, הוא זה של הטרור היומיומי שמיועד להבריח את הפלסטינים מאדמתם. ובסיפור הזה, קשה מאד להבדיל בין אלימות המתנחלים ובין פעולותיו של המתיימר להיות הריבון בשטח, צה"ל, משום שהאלימות לא יכולה להתקיים ללא הסכמה בשתיקה – לפחות –  של הצבא.

הנה סיפור שלא הגיע לתקשורת. יום אחד בסוף חודש פברואר, יצאו אחמד בסאם אחמד עודה ובן דודו, פואד דאוד סלים שחאדה, שניהם מהכפר חווארה, לעבוד בחלקה של עודה מחוץ לכפר. הם עבדו ללא הפרעה מספר שעות, ואז, כשסיימו את העבודה, עודה הרים את ראשו וראה על ההר הסמוך כארבעה אזרחים ישראלים שיורדים אליהם מכיוון יצהר.

הוא הבין מיד מה הולך לקרות, אבל הניח שיהיה בסדר: בינו ובין האזרחים הישראלים עמדו יותר מ-600 מטרים והוא התכוון להתניע את הרכב שלו ולהמלט. אלא שכאשר התניע את הרכב, הוא הופתע לגלות שאזרחים ישראלים מזנקים לכיוונו ממארב סמוך, ורוגמים את הרכב באבנים. הוא ושחאדה מצאו את עצמם מוקפים, ועודה החליט לנטוש את הרכב ולנסות להמלט ברגל. הוא אסף את המסור החשמלי שלו, החפץ היקר ברכב, ושניהם זינקו החוצה. בשלב זה, היו במקום שישה אזרחים ישראלים.

עודה הבחין במספר חיילים שיורדים בעצלתיים בכיוונם מכיוון יצהר, ונרגע קלות. אלא שאז הגיעה קבוצה נוספת של אזרחים ישראלים, עקפה את החיילים, ועודה ובן דודו מצאו את עצמם מוקפים ביותר מעשרה מהם. מספר ישראלים הסתערו על שחאדה עם אלות ומוטות ברזל, והוא קרס. הישראלים המשיכו להכות את שחאדה גם אחרי שנפל, כשהוא צורח מכאבים ומנסה להגן על ראשו מהתקפותיהם. עודה השליך הצידה את המסור, אסף אבנים וניסה להגיע לעזרת בן דודו. ברגע זה, הוא ספג מהלומה איומה בלסת – הוא לא יודע מאיפה ומידי מי – וקרס.

בשלב זה הגיעו החיילים סוף סוף. כמובן, הם לא ירו באזרחים הישראלים כפי שהיו יורים בפלסטינים במצב הפוך –  כפי שכבר אמר דובר צה"ל לכרמלה מנשה, חיילי צה"ל לא יורים ביהודים – וגם לא הפעילו נגדם אמצעים לפיזור הפגנות, כי לא יורים גז על יהודים. הם ביקשו מהאזרחים הישראלים להפסיק: "מספיק," שמע עודה את אחד החיילים אומר לאזרחים שתקפו אותו. והסתבר שהם את שלהם עשו, כי הם הלכו.

שחאדה עבר ניתוחים ואושפז במשך שבוע. לאחרונה הוא הועבר לטיפולים באיכילוב, וטרם ברור האם הרגל שלו תוכל להשתקם. ימים ארוכים אחרי ההתקפה, עודה סבל מכאבים עזים בלסת. התקשורת הישראלית לא דיווחה על זה, כמסתבר משום המצב שבו אזרחים ישראלים תוקפים פלסטינים בחסות חיילי צה"ל, אלא אם יש וידאו מרשיע במיוחד, הוא כבר לא חדשות.

חיילי צה"ל הם האחראים לאכיפת חוק בגדה המערבית. תפקידם הוא לספק הגנה לאוכלוסיה הנכבשת ולרכושה. הם היו אמורים להגן על עודה ושחאדה. הם אמורים היו לעכב את הפורעים ולהחזיק בהם במשמורת עד שתגיע המשטרה. הם לא עשו שום דבר מאלה. הרושם המתקבל הוא שהם הגיעו לשם כדי לוודא שהמתנחלים לא יגזימו – שהם היו שם כדי לומר "מספיק" ברגע הנכון, כדי שחס וחלילה הגזרה לא תתחמם אחרי עוד הרוג, שבלשונו של חנוך לוין, היאוש לא יגבר על הפחד. הם לא בלמו את התקיפה; הם לא עצרו את הפורעים; הם פשוט וידאו שהוא לא יעבור רף מסוים. במהלך הזה, כמובן, הם לקחו עליו אחריות. זו האלימות שלהם. והגיע הזמן שהציבור הישראלי יכיר בכך.

אבל אל דאגה, התקשורת הישראלית תמשיך למעול בתפקידה ותאפשר לו להמשיך לישון. השמש זרחה, השִטה פרחה, והחובט חבט.