סייעני האלימות

אזלת ידן של הרשויות במאבק בטרור היהודי הופכת אותן לסייעניו. “יש דין” פנה בדרישה להיערכות מיוחדת של צה”ל להגנה על הפלסטינים 

בימים אלו אנחנו מפרסמים את דף הנתונים השנתי שלנו על אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בגדה, וכמדי שנה, הנתונים לא מעודדים. את דף הנתונים המלא אפשר לראות כאן.

אם לתמצת, בין השנים 2005-2013, הצליחה משטרת ש”י להגיש כתבי אישום רק בשמונה וחצי אחוזים מן התיקים שאחריהם אנחנו עוקבים, כשהיא מפגינה חוסר יעילות מרשים ומביאה לכך ש-84% מן התיקים שנסגרו הגיעו לכך בשל כשל חקירתי. בכך אין חדש: הנתונים חוזרים על עצמם שנה אחר שנה. יש רק תחום אחד שבו משטרת ש”י הצטיינה בשנה האחרונה: אובדן תיקים. מאז 2005, שוטרי מחוז ש”י איבדו שמונה תיקים שלנו. חמישה מהם אבדו בשנה האחרונה.

התיקים שלנו, יש לציין, הם רק חלק קטן מהעבירות שמבצעים ישראלים בגדה. לא כל מקרה מגיע לידיעתנו ולא בכל מקרה אנחנו יכולים לטפל. הנחת היסוד צריכה להיות שתיק שאין עורך דין ישראלי שעוקב אחריו, יסבול מלא פחות הזנחה, אם לא יותר, מצד משטרת ישראל. סביר שאפילו לא יעודכן על ההחלטה בתיק.

המסקנה החד משמעית, אם כן, היא שכוחות אכיפת החוק של ישראל לא מהווים הרתעה כלשהי כלפי העבריינים האידיאולוגיים בגדה. הללו כבר פיתחו אידיאולוגיה של “תג מחיר”: היא קובעת שעל כל פעולה שעושה ממשלת ישראל, או נכפית לעשות, כנגד ההתנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים, יפעילו המתנחלים וסייעניהם אלימות כלפי הפלסטינים. המטרה הכוללת: להבהיר שאם הממשלה תפריע למתנחלים, אלה – או עוזריהם – יפוצצו את בלון השקט המדומה בגדה.

משטרה יעילה ונחושה – והיעילות תלויה בנחישות; השוטרים מבינים היטב את רוח המפקד שנושבת מלשכות ראש הממשלה, השר לבטחון פנים, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה – היתה משקיעה את המשאבים הנדרשים כדי להתמודד עם הטרור היהודי במהירות. כרגע, היא לא מסוגלת להרתיע את העבריינים האידיאולוגיים שפועלים בגדה. ואלה, צריך להזכיר, לגמרי לא מסתפקים ב"תגי מחיר": עיקר האלימות שלהם מופנית כלפי פלסטינים בשטחי בי וסי, כאשר המטרה המסתברת היא לשכנע אותם לעזוב את אדמותיהם, כדי שאפשר יהיה לנשל אותם מהן.

אבל המשטרה היא רק חלק, ולא בהכרח החלק החשוב, של הבעיה. הריבון בפועל בגדה המערבית – “הניצב בנעלי הריבון”, אם לדייק – הוא צה”ל. המשטרה פועלת בגדה מכוח צו של אלוף הפיקוד. וצה”ל מתחמק, שוב ושוב, מחובתו להגן על האוכלוסיה הפלסטינית מפני הפורעים היהודים – חובה שהוטלה עליו על ידי המשפט הבינלאומי ועל ידי פסיקות בג”צ, מכוח היותו הכובש בשטח.

בחודשיים הקרובים צפויים שורה של פינויי מאחזים. ההיסטוריה מלמדת שאירועים כאלה מלווים באלימות חריגה כלפי פלסטינים. מאז פינוי הדמה בחוות גלעד (כן, דמה; על כך בקרוב) גאתה האלימות כלפי פלסטינים באזור, ואין כמעט יום שאין בו תקרית. כדי שלא יצטרפו עוד לסטטיסטיקה של פשעים שהמשטרה לא מצליחה לחקור, פנה “יש דין” בתחילת חודש יוני לאלוף הפיקוד, ניצן אלון, בדרישה לתגבר את כוחות צה”ל בגדה ולהיערך במיוחד לקראת הפינויים.

מן הראוי לצטט חלק מן המכתב: “לפיכך, אנו פונים אליכם בדחיפות ובדרישה להקצות לאלתר את כל המשאבים הנדרשים על מנת למלא את מחויבותם של כוחות הבטחון להגן על חייהם, גופם וקניינם של פלסטינים במהלך החודשים הקרובים, ובמיוחד בכפרים הסמוכים למאחזים העתידים להתפנות. היערכות זו תמנע מבעוד מועד ביצוען של עבירות אידיאולוגיות באזורי חיכוך מוכרים”. וכדי להדגיש את חובתו של הצבא וחבותו, הוספנו גם את ההבהרה הבאה: “במידה ולא ירוסנו הפעולות האלימות של מתנחלים תושבי הגדה כנגד פלסטינים, אנו נראה ברשויות השלטון ובכללן הצבא, האמון כאמור על שמירת שלומה ובטחונה של האוכלוסיה הפלסטינית בגדה, כאחראיות ברשלנותן לכל נזק שייגרם ונמליץ לקהילות המתייעצות בנו לתבוע את נזקיהם מהן.”

בימים אלה מגיעה התחמקותה של המדינה מחובתה לפינוי עמונה לשיאים חדשים, וכאמור הגשנו בקשה לבזיון בית המשפט בנושא. אם אכן יתבצע פינוי, נראה האם צה”ל יקפיד סוף סוף לבצע את חובתו. אני שומר על פסימיות זהירה.