נצחון זהיר

לראשונה, אילצנו את המדינה להחזיר אדמות שהחרימה עבור התנחלויות – אבל המאבק עוד לא נגמר

ביום חמישי האחרון, בסביבות השעה שש בערב, התקבל במשרדנו פקס קצר מפרקליטות המדינה, שבו כתבה האחרונה שהיא חוזרת בה מצו התפיסה ת/78/4. ההודעה הזו מייצגת את הפעם הראשונה ביותר מ-30 שנים שבהן נאלצת המדינה להחזיר אדמות שתפסה לצרכי התנחלות.

מעשה שהיה כך היה. ב-1978, תפסה המדינה את אדמותיהם של פלסטינים מהכפר בורקה, בתואנה שבכוונתה להקים במקום היאחזות נח"ל. השטיק הזה היה מיועד כדי לאפשר את החרמת האדמות, שעל פי המשפט הבינלאומי מותרת רק לצרכים צבאיים דוחקים. המדובר היה בגניבת דעת משותפת לצה"ל ולמתנחלים, שהפכה רשמית לבלתי חוקית בעקבות פסק דין אלון מורה. המדינה אכן הקימה במקום היאחזות נח"ל – בשם חסר המעוף "מעלה נח"ל", שאומר מה חשבו עליו מקימיו – שאוזרחה כעבור כשנתיים תחת השם חומש.

זו האחרונה, כידוע, היתה אחת מארבע התנחלויות בגדה המערבית שפונו כחלק מתכנית ההתנתקות של אריאל שרון, שאושרה בחקיקה מפורשת של הכנסת. עם זאת, למרות שמאז 2005 לא גרו במקום שום מתנחלים, המדינה התעקשה שלא לבטל את צווי התפיסה מ-1978 – אף שלא היתה כל עילה בטחונית לכך, מהשמנע מבעלי האדמות לשוב לאדמותיהם.

ב-2011, עתרו ראש מועצת הכפר בורקה ובעלי האדמות התפוסות, בסיוע ארגון "יש דין" באמצעות עורכי הדין מיכאל ספרד ושלומי זכריה. עכשיו, בהודעה קצרה בסוף יום העבודה האחרון בשבוע – תרגיל מוכר, כשאתה רוצה למנוע פרסום מידיעה – חוזרת בה המדינה מצווי התפיסה. קשה להניח שהיא היתה עושה זאת אילו האמינה שיש לה סיכוי של ממש להגן עליהם בבית המשפט.

אבל העובדה שהמדינה חוזרת בה מגזל האדמה, כלל אין משמעה שהאדמות אכן יחזרו לבעליהן. בארץ המראה שמעבר לגדר ההפרדה, המדינה יכולה לבטל צווי תפיסה, אבל לסרב במקביל להגן על בעלי האדמות, כך שבפועל הגישה שלהם לאדמות תמנע. כפי שאמר עו"ד שלומי זכריה בעקבות ההחלטה, "מנסיוננו הכואב עצם הכרת המדינה בבעלות פרטית פלסטינית לא בהכרח מתרגמת לאפשרות של בעלי הקרקע להגיע בפועל לאדמתם ולעבדה."

מאז פינויה של חומש, ולמרות צו שטח צבאי סגור, מתנחלים ותומכיהם (בכלל זה נציגי הממשלה) מגיעים לאדמות חומש פעם אחר פעם, כשהצבא לא מתעקש – בלשון המעטה – למצות איתם את הדין. בכוונת "יש דין" להמשיך ולדרוש את הסרת כל החסמים המונעים את גישת בעלי האדמות לאדמותיהם.

מוקדם לדעת אם יש מקום לשמחה ולאופטימיות: ההיסטוריה מוכיחה שהעובדה שמדינת ישראל מניחה לפיסה כלשהי של טרף כלל אין משמעה שהיא תאכוף את החוק על האוכלוסיה שהיא ייצאה לגדה המערבית. בהחלט יתכן שהמדינה תניח, שוב, למתנחלים להוכיח שהמונח "אכיפת חוק" בגדה המערבית ריק מתוכן במקרה הטוב ובדיחה גרועה במקרה הרע.